אין עוד אנשים כמו האיש ההוא

סלי מרידור, שבין תפקידיו ניהל את לשכת הפרופ' ארנס ז"ל, מספר על שר הביטחון שהגיע מהזירה האזרחית וזכה להערכה גם מבעלי הדרגות.

שמעון כהן , ט"ו באדר תשע"ט

משה ארנס ז"ל
משה ארנס ז"ל
Miriam Alster/FLASH90

במוזיאון ז'בוטינסקי יתקיים הערב (רביעי) אירוע זיכרון למי שכיהן כיו"ר הכבוד של המכון, הפרופ' שר הביטחון והחוץ בעבר, משה ארנס ז"ל.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אחד הדוברים בכנס, מי שהיה יועצו המדיני של ארנס ובהמשך גם ראש המטה שלו בכהונתו כשר הביטחון, סלי מרידור, לימים יו"ר הנהלת הסוכנות, שגריר בארה"ב ועוד מספר תפקידים ציבוריים.

בדבריו מרעיף מרידור שבחים על האופן בו ניהל הפרופ' ארנס את מערכת הביטחון, על אף שלא הגיע משורות הקצונה הצה"לית הבכירה. "הוא ניהל את התחום בצורה מדהימה מוצלחת ומעוררת כבוד. היה לו רקע ביטחוני כאחד מבכירי התעשייה האווירית. הוא היה גם יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת".

"כשהוא הגיע לתפקיד שר הביטחון הוא ניצח על החשיבה האסטרטגית של הביטחון בשילוב של ראיה מעשית וראיה ארוכת טווח. הוא השפיע על מגוון תחומים כמו הגנה מפני טילים, תחום שחשוב כל כך כיום, כך גם נושא הלוויינות והחלל. הוא הקים את מפקדת פיקוד היבשה ואת פיקוד העורף כאחד מלקחי מלחמת המפרץ. הוא הוביל תחומים תוך גיוס ההבנה העמוקה שלו בתחום הביטחוני, ההבנה שלו באסטרטגיה בינלאומית והקשרים הבינלאומיים הטובים שלו, בעיקר בארה"ב".

ומה באשר ליחסם של בעלי הדרגות אנשי הקצונה הבכירה שאמורים לקבל הוראות ממי שמגיע לכאורה מהעולם האקדמי והמדיני? מרידור אינו מתכחש לעובדה שהפערים הניבו לעיתים ויכוחים כאלה ואחרים, אך "היה כלפיו המון כבוד, כי הרגישו שמדובר באדם בעל שיקולים נקיים, אדם שאצלו שום שיקול אישי או פוליטי לא יבוא על חשבון השיקול הביטחוני.

''הייתה לו חשיבה בהירה ורציונאלית וקשה היה שלא להשתכנע. היה לו כבוד לדרג הצבאי והם הרגישו שהוא הקשיב להם. נכון שלפעמים היו גם דעות אחרות ובכמה תחומים הוא היה צריך לשכנע את הדרג הצבאי, כך בנושא הלוויינות וההגנה מפני טילים".

עוד מציין מרידור את הדגש ששם ארנס על חשיבותו של הצבא כגורם לאומי חברתי מלכד ולא רק כגורם שמטרתו ביטחונם של האזרחים: "היה חשוב בעיניו נושא הגיוס לצבא מכל שכבות החברה, גם בני מיעוטים עולים וחרדים. זה היה בתקופת העלייה מברית המועצות והוא ראה את תפקיד הצבא כלאומי חברתי ולא רק כמעניק ביטחון".

על אף קשריו המדיניים הטובים בארה"ב תקופה הזכורה כתקופה קשה לישראל בזירה זו היא תקופת העלייה מברית המועצות דאז, תקופה בה התנה נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש האב את מתן הערבויות לישראל בהקפדה ישראלית שלא ליישב את העולים החדשים ביהודה ושומרון. מרידור מודה שאכן הייתה זו תקופה קשה וממשלת ישראל לא הצליחה לשכנע את עמיתיה בבית הלבן לשנות את הגזירה, אך בעיני ארנס ערך העלייה לישראל היה עליון. "שאלת העלייה הייתה מכרעת במדיניות החוץ שהוא הוביל כשר חוץ. כך היה בפגישות שלו עם בני שיחו, בין אם הסובייטים או האתיופים".

כיו"ר ועדת חוץ וביטחון היה ארנס מהקולות הבודדים בליכוד שהתנגדו להסכם השלום עם מצרים, ואת מרידור אנחנו שואלים אם לימים, אולי כאשר ראה שההסכם יציב ובר קיימא, שינה את עמדתו זו. מרידור נזהר מלהשיב בשמו של ארנס, בעיקר מאחר ולא זכורות התבטאויות מאוחרות שלו בסוגיה זו. "לא שמעתי אותו אומר באופן ישיר מאוחר יותר איך הוא רואה את הדברים. עיקר ההסתייגות שלו הייתה מהמחיר ששילמנו. ה

''מרכיב האסטרטגי היה המרכזי עבורו, וזה הוביל אותו לעמדתו בסוף שנות השבעים. קשה לומר מה הייתה עמדתו מאוחר יותר, אבל השיקול שלו היה נטו טובת עם ישראל על פי הבנתו את הדברים".

באשר להדר שבו ניהל הפרופ' ארנס את הוויכוחים והדיונים השונים, לעומת השיח הפוליט הקיים כיום בזירה, מביע מרידור געגוע עמוק לימים ההם: "כשפותחים את הרדיו ומתבוננים בזירה הפוליטית ניתן רק להרגיש את החלל הענק שמישה ארנס השאיר. הוא היה אדם הגון, ישר, מכבד כל אדם, מנהל ויכוח ענייני מבלי לפגוע בזולתו וללא העדפת שיקול אישי על פני שיקול ממלכתי.

''זו הייתה חוויה לעבוד עם איש כמוהו וזה כל כך חסר היום בתיאטרון הפוליטי. הייתי לידו כשהיה שר הביטחון. כמעט בכל מקרה שחיילים נפלו בפעילות מבצעית הוא הקפיד ללכת לנחם את המשפחות השכולות, ותמיד עשה זאת ללא ליווי של תקשורת".