ליהיא לפיד בביקור אצל דניאל
ליהיא לפיד בביקור אצל דניאלצילום: בובה לחיים

"היא בדיוק נשברה עכשיו", הסבירה לנו האחות כשהגענו למחלקת הדיאליזה במרכז שניידר, "אני מקווה שהיא תקבל אתכם יפה. אולי הבובה תעזור".

כמה דקות לפני שהגענו התברר שדניאל ביקשה שיפסיקו, שיוציאו את הצינורות שמנקים לה את הדם. היא בכתה, לא יכולה לעמוד יותר בכאבים, בצמרמורות. ילדה קטנה, עוד לא בת עשר, שנלחמת מלחמה גדולה מול הגוף שלה. שלוש פעמים בשבוע היא מגיעה הנה ושוכבת שעות על גבי שעות.

נכנסנו למחלקה, לחדר הגדול שבו כל ילד שוכב מחובר לצינורות, וכולם עטופים שמיכות עבות בגלל הצמרמורות.

ליהיא לפיד, יו"ר מיזם "בובה לחיים" (עמותת "מרפא לחיים"), ניגשה אל דניאל הקטנה והושיטה לה את הבובה. עיניה העייפות של דניאל, שהציצו מתחת לשמיכה, נפערו לפתע בהלם. לאט לאט היא הורידה את השמיכה וחשפה את החיוך הגדול על פניה. "תראו לי את התמונה שציירתי" היא ביקשה.

מיזם "בובה לחיים" בשיתוף עמותת "ילדים שלנו" הפועלת לשיפור רווחתם של ילדי מרכז שניידר, מעניק לילדים חולים בובות שיצרו על פי ציורים שהם ציירו. דניאל לא האמינה שהבובה שהיא ציירה הפכה למציאות.

היא חיבקה את הבובה הנפלאה- את הבובה שיש רק אחת כזו בעולם, והיא שלה- בידיה שמחוץ אליהן יוצא הדם שלה ועובר בצינורות וחוזר אל גופה אחרי התהליך.

השמחה במחלקה היתה גדולה, כולם מתלהבים מהבובה ומהכוחות שהיא נתנה לדניאל. "לשמח ילדה חולה ולתת לה כוח בדיוק ברגע שהיא נשברת", אומרת לפיד, "זו זכות ענקית".

״כל הילדים פה צריכים לקבל בובה כזו״ אומרת האחות הראשית ומבטיחה שהאחיות יתחילו לעודד כל ילד כאן לצייר בובה שהיה רוצה.

ואני רואה את הילדה הקטנה שעוצמת עיניה כשעליה שוכבת בובה גדולה שידיה פתוחות ומחבקות אותה. עד שיימצא לה תורם כליה.