כמו כל דיון שקשור לאמהות, גם הפעם הכל גדוש אמוציות. איילת שקד העלתה תמונה שלה בטוויטר יחד עם מי שמתמודדת איתה במפלגת הימין החדש, שירלי פינטו.
שירלי ילדה יומיים קודם ושקד כינתה אותה "לוחמת אמיתית", כדי לשבח את הגעתה של פינטו למטה הבחירות יומיים לאחר הלידה.
שלי יחימוביץ צייצה בתגובה: "יומיים אחרי לידה הגוף עוד מדמם ודואב והנפש הלומה ומוצפת. מעסיק צריך לומר לעובדת: אני יודע שאת רוצה לבוא אבל אני מבקש שתנוחי" ועוד הוסיפה יחימוביץ "הקידום שלך לא רק שלא יפגע אלא שיחכה לך תפקיד טוב יותר שתחזרי".
קרה פה דבר מאד מעניין. שלי יחימוביץ, שנתפסת כפמיניסטית המקדשת את חופש הבחירה של האשה, קראה ליולדת להקשיב לגוף ולנפש שלה. שירלי פינטו לא נשארה חייבת והגיבה : "אני מופתעת שזה הגיע דווקא ממך. כל אשה שילדה יש לה את הזכות המלאה לבחור מה לעשות. זכותה של כל אמא להחליט, לא מה שהחברה קובעת".
הוויכוח בין השתיים הוא שני קולות שאנחנו, הנשים, שומעות בתוכנו. מצד אחד מהות של "אשה", המושכת אותנו לממש את עצמינו בדומה לאיש. מצד שני, מהות של "חווה" שמשמעותה, "אם כל חי". אנחנו הרות, אנחנו יולדות, ולפי הטבע גם מניקות. המהויות הללו בשנות הפוריות תמיד יבואו בסתירה זו עם זו, ויישוב הסתירה הוא פרסונלי לכל אחת. "זכותה של כל אמא להחליט", כך לפי שירלי פינטו, ואני מסכימה.
על חציו השני של המשפט שכתבה "ולא מה שהחברה קובעת" אני חולקת. בעידן שלנו להתייצב לעבודה יומיים אחרי לידה נובע הרבה פעמים מהציפיות החברתיות. יש מי שמכנה זאת "הניצול המודרני של נשים". סטודנטיות נדרשות מהר מאד לחזור למסלול הלימודים שלהן, בלי שתהיה להן הזכות לקבל הקלות או הנחות. המסר הוא ששום דבר חלילה לא יעצור את המסלול האקדמי שהוא קדש קודשים. באופן כללי המסרים המשודרים לנו, הנשים, הם שכשאת בשוק העבודה או כשאת פועלת למימוש עצמי אז את "לוחמת אמיתית", כי לשבת בבית ולגדל ילדים זה לחלשות.
בכל תנועות הנשים הסמל הנשי המובהק הוא אשה הנמצאת בעמדת מפתח בכירה. בכרזות של "נשים מצליחות" שהופצו לפני כמה שבועות בגנים וכיתות בקרית ביאליק מופיעות פרופסורית, מנכ"לית, ספורטאית מצטיינת, האלופה הראשונה בצה"ל, גולדה מאיר ואיך לא, גם גל גדות, הוונדרוומנית הישראלית. אין לי בעיה עם אף אחת מהנשים האלו שעשו לעצמן בחירה מושכלת, אבל יש לי בעיה כאשר זה הופך לחזות הכל. המסרים שמשודרים לנו מבית המדרש הפמיניסטי הם שאשה היא בדיוק כמו איש, ושהמהות הנשית הכרוכה בהבאת חיים היא שולית ובוודאי שאיננה נוצצת. אשה שמתמסרת לפעוט קטן בשביל לדאוג לו, משום שהיא כל עולמו בשנות חייו הראשונות ראויה להבנתי לגביע אולימפי. זה לא קל לעזוב מסלול חיים שיש בו הישגים, הצלחות ופירגונים עבור טיפול בפעוט שאפילו לא אומר תודה, שלא לדבר על תלושים בחגים.
אם נחזור רגע לשלי מול שירלי, אז יש לי פשרה. שלי מציעה לכל אשה להיות קשובה לגוף ולנפש שלה. נהדר. ד"ר כריסטיאן נורתרופ בספרה "גופה של אשה, תבונתה של אשה" מתארת כיצד התכחשות נשית לגוף מזמינה מכאובים ומחלות. בהחלט הגיע הזמן שנלמד את הבנות שלנו איך להיות קשובות לגוף ולנפש שלהן בלי לטשטש, ובלי להגיד שאשה זהה לאיש, מתוך חיבור אמיתי לעצמן.
שירלי מציעה לתת לכל אשה לבחור וגם זה נהדר, כי איראן זה לא כאן. רק אוסיף- ובתנאי שהבחירה תהיה בחירה מושכלת ומודעת. מזל טוב!