העם היהודי קיים בזכות המורשת שלואלירן אהרון

בכנס רכזי יחידות התרבות היהודית של אגף תרבות במשרד החינוך שנערך באשקלון, כנס אותו הוביל ויזם הרב איתיאל בר לוי, נשא מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב, דברים אודות המתח בין התרבות היהודית לזו הישראלית.

"העם היהודי הוא יורש טבעי בדין ובהכרח של מורשת רבת שנים, וכשאנחנו שואלים מה החיה את העם היהודי וקיים אותו אלפי שנים במקום שההיסטוריה הועידה לנו לא פעם מהמורות ואבני נגף. האם אלו ראשי רשויות שליוו אותנו אלפיים שנה? הכנסת? בסופו של דבר מה שהחיה את העם היהודי זו אותה מורשת רבת שנים שאיפשרה לנו בדקות ובהתמדה להבין שהתורה היא לא רק תורה אמונית אלא גם תורה חברתית עם סולידריות וערבות חברתית והבניין הזה הוא שקיים והחיה את העם היהודי באכסניות העראיות שבהם היינו אלפיים שנה".

"באנו לארצנו וחלק ניכר מאיתנו גלה מתורתו, מאותה תפיסה של אחריות חברתית וסולידריות ואמרו שהקמנו מדינה ומשרדי ממשלה וכעת אנחנו יוצרים ברית חדשה, ברית בין האזרח ומדינתו. נשלם מיסים והמדינה תספק את כל צרכינו. האם אפשר לקיים חברה שבנויה רק על הממסדר הציבורי? זו אשליה. במקום שאין בו אחריות חברתית ואדם אינו משלם מס חברתי על הקהילה שבה הוא נמצא, במקום שבו אדם לא מרגיש זולתיות ואחריות שום שירות ציבורי לא ייתן מענה לכל צרכיו".

בהמשך דבריו התייחס אבואב לצעדים אותם נוקט משרד החינוך בבתי הספר הממלכתיים באפיק זה וקבע כי לא מדובר בבחירה בין שתי אפשרויות אלא בשילוב ובקומה הנבנית על גבי זולתה, "קומה אחת היא הקומה היהודית והקומה השנייה היא זו של התרבות הישראלית".

"מהי תרבות? מכלול ערכים אמונות תפיסות ודרכי התנהגות. המקור הוא במקרא 'והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים', המילה מגיעה מהשפה האכדית ושורשיה ויסודותיה במקורות היהודיים. השם מבטא את כל מה שהצטבר ונוצר בארץ ישראל ביום הגעת העליות לכונן את ביתנו השלישי בארץ ישראל. זו התרבות הישראלית, הצבר של מה שהתפתח פה בתקופת הקמת המדינה. התרבות היהודית היא כל מה שצבר העם היהודי מראשית תקומתו, מימי המקרא ועד ימינו, ולכן הקונפליקט אצל חלקנו הוא בין התרבות היהודית לתרבות הישראלית. יש מי שרוצה להעמיס על כתפיו רק את התרבות הישראלית ולהשיל את האוצר רב השנים של התרבות היהודית, ויש מי שרוצה רק את התרבות היהודית ולא לחדש ולהעמיס על עצמו את התרבות שהתווספה בעת הזו".

בדבריו מוצא אבואב בתקופת ההשכלה, לפני כמאתיים וחמישים שנה, תקופת תפנית בהיסטוריה התרבותית היהודית, תקופה שהביאה רוח חדשה ואחרת אך יש בה גם ניתוק מחיי הקהילה שהחזיקה אותם בסולידריות היהודית והורתה את דרכם. כתוצאה מכך יהודי התקופה ההיא מתערים בסביבתם.

אבואב הזכיר את סיפורו של טוביה החולב הרואה את בנותיו נוטשות את המורשת היהודית, האחת התנצרה, האחרת הפכה לסוציאליסטית והאחרת בחרה לחתן חייל ובכך המסורת מתפוררת. "מה שהיה מקובל כל כך הרבה שנים במה שקורה בהשכלה ובחילון יוצר שמות ושינויים בעולם היהודי".