הסקרים הם כיום חלק בלתי נפרד משגרת מהדורות החדשות שלנו. אנחנו כמעט חיים מסקר לסקר, אבל לא רק מערכות התקשורת מנפיקות סקרים אלא גם המפלגות עצמן ומשום מה נדמה שהסקרים שהן מפרסמות תמיד מחמיאים למפלגה המפרסמת.
על מבוכת הסקרים שוחחנו עם מומחה לסקרים ודעת קהל, ד"ר נדב גבאי מאוניברסיטת אריאל, המציע לנו לערוך הפרדה בין סקרי העומק של המפלגות לעומת אלה המתפרסמים בתקשורת.
"התקשורת מציגה סקרים מוטים מסיבות שונות, החל מרמת הכותרת ועד הרצון להבליט משהו מתוך אינטרסים של ספינים של כל עיתון והחלוקה בין ימין ושמאל, כל עיתון והאג'נדה שלו. לעומת זאת הסקרים הפנימיים מורכבים הרבה יותר ומושקעים הרבה יותר. שם הנדגמים רבים הרבה יותר ומתאפשר לדעת את מצבה של המפלגה. הנסקרים גם מפולחים באופן שמאפשר לדעת באיזה ציבור אתה חזק ובאיזה חלש, איך מפלחים את שוק המצביעים כדי לסמן אוכלוסיות שעבורן צריך לשווק את הסחורה שלך וכו'".
ד"ר גבאי מבהיר כי כאשר מדובר במדגמים הכוללים מספר רב מאוד של נשאלים ניתן לפענח באופן אמיתי את מצבן של מפלגות המגרדות את אחוז החסימה. זאת מאחר ובסקרי העיתונים הפרסום מתמקד במפלגות העוברות את אחוז החסימה, ומאחר וטעות הדגימה עומדת על 4.2 אחוז ואחוז החסימה עומד על פחות מכך הרי שיתכן ומפלגה שבאופן מקרי לא תקבל תמיכה ב-500 נשאלים דווקא כן תעבור את אחוז החסימה.
עוד הוא מציין כי לבד מכך שסקרי התקשורת לא יודעים לומר מי עובר את אחוז החסימה ומי לא, "אנחנו גם לא יודעים כמה קולות צפים השיבו ב'לא יודע'. הקולות הללו מחולקים בין המפלגות המיוצגות בסקר".
אז כשיש כל כך הרבה סיכוי לטעות, למה אנחנו נוהים אחרי הסקרים וממתינים לתוצאותיהם בדריכות שכזו? "אנשים רוצים לעלות על הגל המצליח. חלק מהציבור נמצא במבוכה ולכן הם מסתכלים ימינה ושמאלה כדי למצוא את הטרנד החדש, לראות לאן נושבת הרוח, ואת זה הסקרים נותנים. יש הרבה אנשים שהם קולות צפים שמשנים הצבעה מבחירות לבחירות ומחפשים את הדבר הבא בפוליטיקה".
מנגד "יש אספקט נוסף לסקרים והוא הצבעה אסטרטגית. ישנם אנשים מתוחכמים שמנתחים סקרים כדי להחליט למי להצביע. למשל, אם רוצים להצביע למפלגת נישה אבל שיש חשש לקיומה, ולכן אולי לא יצביעו לה או שאולי יחליט בדיוק להיפך, להצביע לה כדי לחזק אותה. יש גם מי שבוחר להצביע למפלגה הגדולה ממניעים כאלה ואחרים, אבל צריך לדעת מיהי המפלגה גדולה ואת המידע הזה נותנים הסקרים".
בנוסף, מעיר ד"ר גבאי, "סקרים מוכרים עיתונים. אנשים רוצים לראות השפעה של אירוע על הסקרים ולכן יש סקרים מיד אחרי אירועים משמעותיים". עם זאת הוא קובע כי "דעת הקהל לא משתנה במהירות, אלא רק בהדרגה. השינויים מסקר לסקר נובעים רק מטעויות דגימה".
דוגמא לכך הוא מוצא בנאום היועמ"ש שלאחריו לא נצפו שינויים מפליגים במאזן הכוחות, "העיתונים דיווחו על שוויון בגושים ואחר כך דיברו על יתרון של מנדט או שניים לאחד הגושים, אבל זה בתוך תחום טעות הדגימה".
על הנטייה של כל מפלגה להגדיר את עצמה כהפתעת הבחירות, מזכיר ד"ר גבאי כי במבט היסטורי בכל מערכת בחירות לא הייתה יותר ממפלגה אחת שהצדיקה את הכינוי הזה, ובדרך כלל מדובר במפלגות אווירה שהתפרקו במערכת הבחירות שלאחר מכן. כך היה עם מפלגות הגמלאים, צומת ואחרות וכך להערכתו יהיה עם 'כחול לבן' של גנץ ולפיד. לטעמו עצם האיחוד בין השניים הוא הפתעת הבחירות הנוכחית.