יהודית זיכר הייתה בדרכה חזרה מהעבודה לביתה שבישוב כרמי צור בגוש עציון.
לפתע הגיחו מצד הדרך כחמישה ערבים וזרקו עליה בקבוקי תבערה. הפעם, הספיקה זיכר לבלום ולחמוק ברגע האחרון, אך האירוע יכול היה להיגמר לגמרי אחרת.
"חזרתי הביתה מהעבודה", שיחזרה זיכר בשיחה עם ערוץ 7, "אני נוסעת בכביש, בין אל-ערוב לכרמי צור, ומגיעה לקטע כביש חשוך וריק ואז אני מזהה שיש חבר'ה על הכביש שזרקו משהו שנראה כמו כדורי אש כאלה באוויר. לא יודעת איזה אינסטינקט היה לי, מיד חרקתי ונסעתי ברוורס. חרקתי ממש מרחק נגיעה מהם והתרחקתי, ואז כל הכביש נחסם כי הם זרקו 5 בקבוקי תבערה ולכל אורך הכביש הייתה אש. הם היו נראים בני 30-40, הם אפילו לא היו רעולי פנים"!
"האירוע הזה יכל להסתיים אחרת ואז היו מתייחסים אליו אחרת", המשיכה זיכר, "אם הייתי נוסעת קצת יותר מהר אז לא הייתה לי יכולת לקלוט את הסיטואציה, לבלום ולחזור אחורה, והבקת"בים היו עליי. פעם ראשונה שאני רואה מה זה בקת"בים. מספיק אחד כזה כדי לשרוף רכב ושם זרקו חמישה. זה נס עצום אבל היום הזה יכל להסתיים אחרת לגמרי, וגם היחס לזה היה שונה אם זה היה מסתיים אחרת".
זיכר תיארה בפניי מציאות שהפכה לשגרה, "הרגע קיבלתי הודעה שההסעה של הבן שלי, ילד בכיתה ב', חטפה אבנים. זה משהו שקורה לעיתים תכופות מאוד, הם היו 50 ילדים על ההסעה. בא נגיד שלא בטוח שהבן שלי יבוא ויספר לי את זה אפילו מרוב שזה הפך לדבר די רגיל. יש פה המון משפחות שיספרו לך על ניסי ניסים. אנחנו פה רק בגלל שאנחנו חושבים שארץ ישראל היא מתנה ועל מתנות לא מוותרים, רק מכח זה אנחנו כאן כי זה בהחלט לא פשוט".
זיכר סיכמה וביקשה להעביר מסר, "התקווה שלי שיתייחסו לזה כמו אירוע שבאמת נגמר באסון, זה לא הגיוני האדישות הנוראית שאנחנו נכנסים אליה. לא יודעת אם תפסו את האנשים האלה, לא יודעת מה עשו איתם. צריך להגיד שנסיון לרצח זה בדיוק כמו רצח. כנ"ל לגבי אבנים, גם אבן יכולה להרוג. להפוך להיות הספורט שלהם זה מתסכל"!