הכנה נדרשת
הכנה נדרשתצילום: איגוד ישיבות ההסדר

מכינות, ישיבות הסדר, ישיבות גבוהות וישיבות תיכוניות עוסקות רבות בהכנת הבחורים לשירות הצבאי, אבל ניתן לקבוע כמעט בוודאות שרוב מוחלט של ההכנה מתייחס באופיו לשירות הקרבי.

זאת בשעה שדווקא אותם שישרתו בעורף ייתקלו בקשיים לא מבוטלים לאורך השירות, החל משירות עם חיילות, דרך זמן לא מנוצל, הוויי חברתי מורכב ועוד.

בספרון חדש, 'בדרך המלך' שמו, שבקרוב ייצא לאור ויחולק בחינם ברחבי הארץ, ריכז חיים אבייב, אברך בישיבת 'אורות יעקב' שברחובות, גם מניסיונו, טיפים ועצות לבחור התורני המשרת בעורף. ביומן ערוץ 7 שוחחנו אתו.

על הגורם שהוביל אותו להוצאת הספרון, מעבר לניסיונו האישי מספר אבייב: "את המידע קיבלתי מחיילים עורפיים, רובם מההסדר. הם הביעו בפניי אכזבה כי הרגישו שהייתה אצלם בישיבות הכנה לשירות, אבל כל מעבירי ההכנות היו בוגרי שירות קרבי עם התייחסות ממוקדת לשירות קרבי, והם, משרתי העורף, מוצאים את עצמם מול משברים וקשיים שלא שמעו עליהם לפני כן. הם גילו שהשירות שונה ממה שהם שמעו עליו".

"מדברים על נושא ה'בינו לבינה', בשירות קרבי יש את המדס"ניקית והפקידה ולא מעבר לזה. בהכנה לא מתייחסים לשירות מלא שלאורך כולו נמצאים עם חיילת באותו משרד. זו לא מציאות שבה ניתן להתאמן לבד ובצד. איך מוצאים איזון על פי הלכה?".

מוסיף אבייב ומציג דוגמא נוספת של התמודדות ייחודית לחייתי העורף: "השפעת החברה. אצל ג'ובניקים זה אחרת לגמרי מהקרביים. אצל הקרביים כולם באותו ראש, אבל כשמבלים עם חברים בשירות עורפי וקובעים משהו לערב, נפגשים עם מציאות שונה ולא רוצים לצאת מנותקים. אלו מצבים מאוד מורכבים שלא מדברים עליהם. איך נכנסים למעגל החברתי ואיך יוצאים ממנו. יש אמנם סיפורים של חבר'ה שמספרים שהם התחזקו, אבל הרוב המוחלט הוא נשירה. אני מכיר מספר ביינ"ישים שהורידו את הכיפה וחתמו על ויתור על מסלול ההסדר. הם מרגישים שחיו בבועה ולא יודעים איך להסתדר".

על הספרון שכאמור ייצא לאור בקרוב הוא מדגיש כי אין מדובר בספרון הלכתי, אך עם זאת הוא מושתת כולו על ערכי ההלכה וקיבל אישור ותמיכה של שורת רבנים. "אלו עצות מאוד מעשיות ליצירת יחסים שמורים, להתייחס בקרירות אבל שגם לא תעליב, איך להימנע מחילול ה', איך להתמודד עם המפקד ובעיקר עם המפקדת".

בחייו הפרטיים שימש אבייב בתפקידי חינוך והדרכה שונים וגם את הידע שרכש במסגרות הללו הוא מכניס לתוך הספרון. אחת הדוגמאות היא החתירה להיות משפיע ולא מושפע תוך שימוש באמצעים חברתיים, בכריזמה ועוד.

על כתיבת הספרון הוא מספר: "את התוכן כתבתי בתקופת השירות שלי במחברת בצורה הכי פשוטה, והשפה שלי אז הייתה אחרת מהיום, שפה מלב אל לב וללא התייפיפיות, רציתי לשמר את זה כדי לדבר בגובה העיניים. גם את התובנה הזו הפקתי מהעיסוק שלי בחינוך".

ואולי, שאלנו, הבחירה של רבני הישיבות להתמקד בהכנת הקרביים נובעת מכך שהם רואים באפיק זה של שירות קרבי את יישום החזון בעוד העורפיים אינם כאלה? אולי מדובר בתחושת אכזבה כלשהי של הרבנים מתלמידים שאינם אנשי שייטת וסיירת? אבייב אינו מקבל את ההערכה הזו: "אני סבור שהם לא רוצים לעשות זאת בכוונה. אין רצון רע, אבל המציאות היא שרוב המתגייסים בישיבות ההסדר מתגייסים לשירות קרבי, ואז יוצא מצב שבו שוקלים במי נכון להתמקד ומתמקדים בקרביים ותוך כדי מתייחסים מעט לעורפיים, אבל הם לא אשמים במה שהביא אותם לשירות עורפי. חייל אומר 'השתדלתי לעשות את השירות המשמעותי ביותר שיכולתי'. גם משרתים עורפיים יכולים להיות משמעותיים. צריך להחזיק מחיילי העורף. במהלך השירות של חיילי ההסדר יש ביקורים של רבנים ותלמידים. לג'ובניקים זה לא קורה, גם משום שכל אחד משרת במקום אחר ואי אפשר לשלוח רב לכל מקום, אבל לפחות להרים טלפון פעם בשבועיים או חודש. זה דבר שיגרום לחיילים להעריך את עצמם יותר. זה משמח ועושה טוב".

ליצירת קשר עם חיים אבייב ולקבלת ספרים חינם: [email protected]