"עדינה ליוותה את משפחות השכול"

דב קלמנוביץ' הפצוע הראשון באינתיפאדה הראשונה מספר בראיון לערוץ 7 על אשתו עדינה ז"ל שהלכה לעולמה לפני כשבוע לאחר מאבק במחלה.

אלירן אהרון , י"ב באדר ב תשע"ט

דב קלמנוביץ' מספר בשיחה עם ערוץ 7 על רעייתו עדינה ז"ל, שנפטרה לפני כשבוע לאחר מאבק ממשוך במחלה.

לדבריו רעייתו היא שנתנה את הכוח בבית, במיוחד לאחר שנפגע בפיגוע טרור באינתיפאדה הראשונה. "תהליך פציעה, מעבר לטראומה שהנפגע עובר, כך המשפחה הסובבת אותו עוברת – הילדים וכמובן גם בת הזוג. כל המהלך של החיים משתנה והשפעות יכולות להיות הן על חיי המשפחה והן על חיי הזוגיות".

"הכוח הגדול של עדינה היה הגבורה, הלחימה וההסתכלות על העתיד. היו לנו שלושה ילדים לפני שנפצעתי. יש אנשים שמנתבים פציעה למסכנות, לחמלה לרחמנות. היא לקחה את הדברים האלה למקום של עוצמות. קיום המשפחה ובעיקר גידול המשפחה. אז אם הערבים רצו למנוע מאיתנו את המשך המשפחה, אנחנו מוסיפים כוח. היא ראתה בכל אחד ואחד את הפוטנציאל העתידי. אחרי שנפצעתי היא ראתה גם בי את הפוטנציאל ואיך אנחנו מתקדמים קדימה. נולדו לנו עוד שלושה ילדים והמשכנו לקיים ולקדם את המשפחה. היא הפכה לגרעין המרכזי שמקדם כל ילד וילד וגם אותי", הוא מוסיף.

קלמנוביץ' מציין כי גם את פציעתו שלו הפכה רעייתו המנוחה לאפשרות לצמוח. "לאסוף משפחה אחרי שפתאום קוראת טראומה זה לא פשוט. יש מי שנעזרים בכוחות חיצוניים. אצלה זה הפך לפוטנציאל לגידול המשפחה. במיוחד אצלי, כשהפגיעה היא חיצונית, לעתים זה משפיע על ילדים קטנים שאבא נראה אחרת. אפשר להסתיר את אבא בבית ואפשר הפוך, מה שעדינה עשתה, לספר לכולם את הסיפור של אבא ולהפוך אותו למושא לחיקוי לגבורה. כמו שהיא היתה בעצמה גיבורה, היא ידעה לטעת באחרים את העוצמות הגבורתיות האלה. היא עמדה בתוקף שאני אגיע לכל האירועים ונטעה את זה בלב הילדים. היא היתה הלוחמת של המשפחה וידעה לכנס סביבה את כולם".

הוא מספר על התחושה הייחודית שלו, לאחר פטירת רעייתו. "בהיותי יו"ר ארגון נפגעי פעולות איבה, ביקרתי מאות משפחות שכולות. זה לא פשוט להגיע למשפחת שכולה. עדינה ליוותה אותי לכל המשפחות האלה והיא היתה ממש עזר כנגדי. ראינו משפחות עם כאב עצום. הכאב של ילדים על אב אינו דומה לכאב של אב על ילדים. כל שכול הוא שונה, אבל השכול על בת זוג הוא אחר לגמרי. עדינה נטעה בנו את הגבורה של לראות כיצד מתרוממים מכל טראומה לא לחיי שגרה, אלא למלחמה מחודשת. האחדות המשפחתית היתה כל כך חשובה לה".

הוא גם מבקש להעביר מסר לאנשים שחוו שכול ואובדן, מנקודת המבט של עדינה ז"ל. "לא צריך להסתכל על כאן ועכשיו, אלא לקחת את הדבר בראייה רחבה ועמוקה ולהבין כיצד ניתן לגדול מהמצב הזה. אין נוסחת קסם אבל יש ראייה אסטרטגית שעדינה לימדה אותנו. איך אתה מציב את היעד הבא ומתקדם אליו".