כמה פעמים יצא לכם להציץ בנייד בזמן שנהגתם? התשובה היא לצערנו מספר גבוה ממה שהיינו רוצים שיהיה, ואחרי שתצפו בסרט החדש של נטפליקס לא בטוח שתרצו להסתכן שוב.
ב'ללכת. לרכוב. רודיאו' אמברלי סניידר (ספנסר לוק), רוכבת רודיאו צעירה ושאפתנית, סוטה מהדרך וחייה מתהפכים באחת בגלל הסחת הדעת שכולנו חוטאים בה. היא משחררת את החגורה בניסיון להגיע אל הנייד, והטנדר שלה מתהפך שוב ושוב. גופה מזדעזע ונחבט והיא עפה דרך החלון היישר אל גדר תיל.
כל מי שעבר תאונת דרכים בחייו יחוש זעזוע והתכווצות למראה סצנת התאונה המתוארת היטב. תגובת אמה שמקבלת את הבשורה המרה גם היא מפלחת קרביים, כאשר האם רצה יחפה ובוכייה בניסיון להגיע אל בתה שנמצאת מאות קילומטרים ממנה. הידיעה הקשה שלא תלך עוד לעולם מנתצת את עתידה של הרוכבת המקצועית, והסרט מלווה את ההתמודדות הלא פשוטה שלה ושל משפחתה עם החיים החדשים שזומנו לה. סניידר חווה הרבה ניסיונות ונפילות כואבות בדיוק כמו בחיים, יש לה אמא (מיסי פייל) שמתפקדת כעמוד תומך ולא מוותרת לה ולו לרגע. היא דוחפת, רכה, נוזפת ולא מתפשרת.
החוסן שלה נראה כמעט לא אנושי. במאי הסרט בחרו בנקודה רחוקה מדי בעלילה שבה היא מעט נשברת, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי. הסרט מאופיין בפסקול עמוס רגש שמפעיל את בלוטת הדמעות, ובוויס אובר שלא משאיר מקום לסאבטקסט. הכול מונח על השולחן, מה שיוצר דרמה קצת שמאלצית ולא מעודנת. נקודת התורפה העיקרית בסרט היא המשחק של הדמות הראשית, אמברלי סניידר, שלפעמים הוא חורק ולא אמין בעיקר ברגעים שבהם הכול טוב. מצד שני, כשקשה לה המשחק מדויק ורגיש. הסרט גם עמוס קלישאות שהיה אפשר לוותר עליהן בקלות.
השנה נטפליקס הוכיחה שהיא יכולה להביא קולנוע איכותי שמתחרה בחברות הפקה גדולות וותיקות ממנה, כשהסרט 'רומא' שהופק תחת ידיה זכה בשלוש מועמדויות בטקס האוסקר האחרון. אבל ב'ללכת. לרכוב. רודיאו' היא בעיקר מספקת דרמה טלוויזיונית רגשנית ופחות סרט קולנועי איכותי.
נקודות החוזק בסרט טמונות בצילום היפיפה של רכיבה על סוסים ובפריימים שמכניסים את הצופה לתנועה. בנוסף לכך הבחירה להראות הרבה רגעי קושי, נפילות וייאוש מעניקה לסרט מעטה אמין וחזק. והאמינות אולי חשובה כאן יותר מהכול. סיפורה של אמברלי סניידר הוא אמיתי לחלוטין. סניידר היא רוכבת רודיאו שהצליחה לעלות על הסוס בחזרה ואף לזכות ברודיאו האמריקן למרות נכותה. היום היא מקיימת נאומי מוטיבציה ברחבי ארצות הברית ומהווה השראה לאנשים רבים שמתמודדים עם מוגבלות. אגב, את כל פעלולי הסרט ביצעו סניידר בעצמה ואחותה הקטנה אוטם.
אבל מה שאולי הכי חשוב ב'ללכת. לרכוב. רודיאו' הוא דווקא הסוף שלו. שנייה לפני שהכתוביות מסמנות לנו לקום מהספה, מוקרנים רגעי ארכיון של סניידר האמיתית רוכבת ברודיאו האמריקן. ברגעים אלה משהו בחדרי הלב של הצופה נע וזע, והוא מבין שכל מה שראה עד כה היה אמיתי לחלוטין. זה אולי מה שעושה את כל ההבדל בין סתם עוד סרט מהנה לסרט משמעותי הרבה יותר.