כמוני מסיכה: קאובוי עם צמות, כובע, חולצה משובצת, ג'ינס ומגפיים.
למה?
"כי יהיה לי נורא קל להתחפש לקאובוי, יש לי את כל מה שצריך בבית. בקאובוי יש משהו מאוד מסתורי, רומנטי ושוחר צדק. לפעמים הוא קצת זאב בודד ונאיבי. מהמקום האידיאולוגי הוא לא יודע כל כך לעגל פינות וגם אני כזאת. בקאובוי יש משהו תמים וילדותי לצד חוש צדק ואומץ לב. אני מאוד מזדהה עם הדמות הזאת".
יש לך 24 שעות להיות בנעליו של הקאובוי, מה את עושה?
"מה זאת אומרת? הייתי לובשת את התג של השריף ועושה סדר. קודם כול הייתי מנקה את הרחובות מכל דבר שהוא מושחת ומתופעות שבהן חזק משפיל חלש, לא דווקא במובן הפוליטי. הייתי מטפלת באנשים שפוגעים בילדים או מתעללים ומתעמרים בקשישים ולא מאפשרים להם לחיות בכבוד. זה תמיד מעציב ומקפיץ אותי. כי לילדים בדרך כלל ההורים דואגים וכולנו מאוד אמפתיים כלפיהם. יותר קשה לנו לראות את המצוקה של הקשישים.
"בנוסף לכך הייתי מחזירה את האולד סקול, במובן שזה יהיה בסדר לנגן בגיטרה, לרכוב על סוסים ולטייל בנופים ירוקים הרבה יותר מלהקשיב לזמרים פופולריים. הייתי מחזירה את התרבות האותנטית של פעם".
מה יש בקאובוי שאין בך?
"לקאובוי לא אכפת מה אומרים וחושבים עליו, הוא לא סופר אף אחד ולי אין את זה. יש אצלי משהו קצת רגיש וחשוף".
פריט חובה:
"הכובע כמובן. בלי הכובע אין קאובוי".
אילו היית פוגשת קאובוי מה היית אומרת לו?
"הייתי שואלת אותו אם הוא רוצה לרכוב איתי לעבר השקיעה ולהקים חופה ובית בישראל. זו כרגע המשימה הכי דחופה שלי".
את אוהבת להתחפש?
"מאוד. קודם כול ולפני הכול אני שחקנית. הייתי קזבלן בהכתרה בתיכון ותמיד שיחקתי בכל ההצגות של הסניף. אני בעצם שחקנית מוחמצת. עולם התאטרון הפסיד".
למה באמת תתחפשי השנה?
"אני לא יודעת, בשנה שעברה התחפשתי לדבורה, יכול להיות שאתחפש למלכת הלבבות מעליסה בארץ הפלאות עם כמה חברים. אחד יהיה הכובען המטורף, השנייה עליסה ואני מלכת הלבבות".
תחפושת אהובה?
"אינדיאנית. כנראה שיש בי לוחמת קטנה, אהבתי תחפושות מעצימות ולא מתוקות מדי, אבל הקפדתי להיות יפה בהן".
זיכרון ילדות פורימי:
"העדלאידע בבסיס חיל האוויר שגדלתי בו עד גיל 13. בבוקר החג, אחרי קריאת מגילה, כל הטייסות היו מתחרות ביניהן על תחפושת יחידתית ואנשי היחידות היו מופיעים בריקוד או שיר מול כל שיכון המשפחות. זה היה מדהים, לראות את האבות של כולנו בתחפושת מושקעת. וברמה המשפחתית והאישית, געגועיי לשתי הסבתות שלי ולמאפים המיוחדים שלהן לפורים. עוגות משובחות בצד האשכנזי ומתוקים מטוגנים נוטפי דבש בצד הטוניסאי. אין על הסבתות שלי".
עינת ברזילי
סופרת ועורכת בידיעות ספרים, דוברת קולך
***
כמוני מסיכה: גרטכן, משוררת אירופית, אינטלקטואלית, בודדה, מדוכדכת, ערירית ומתוסבכת.
למה?
"יש לי שיר שנקרא 'לו הייתי גויה אירופאית' - נטולת רחם, נטולת שורשים, כחולת עין, אכולת ספקות, ומרוויחה את הכסף שלי ביורו ובפאונד ולא בשקלים חדשים. אני מתחפשת אליה כי היא בסיוטים שלי. יש בתוכי את הדבר הזה, והוא מפחיד אותי. בדרך כלל אנחנו רוצים להתחפש למשהו שהוא גם אנחנו. בתוכנו נמצאות כל מיני דמויות, אבל במציאות אנחנו לא יכולים להיות כל סך הדברים הללו כי יש לנו מציאות אחת. עושה לי טוב לשחק אותה ולדבר כמוה ולדעת שאני לא באמת שם".
יש לך 24 שעות להיות בנעליה של גרטכן, מה את עושה?
"הייתי טסה לאפריקה לפרויקט הומניטרי כושל. כי זה מה שמשוררות אירופאיות עריריות ומתוסבכות עושות, הן מחפשות חסדים רחוקים".
מה יש בגרטכן שאין בך?
"חופש פעולה. יש לה זמן וכסף מיותר, אבל בגלל המרה השחורה שלה היא לא יודעת מה לעשות איתם אז היא מנסה לתקן את העולם. למען האמת היא לא מאמינה שאפשר לתקן את העולם, מכיוון שהיא לא מאמינה בטבע האדם. אני במצב הפוך ממנה, אני יהודייה, נשואה, מאמינה באלוקים ומאמינה בטבע האדם. אני לא מחפשת חסדים רחוקים ואין לי כסף וזמן בלתי מוגבלים אלא להפך, יש לי המון הגבלה. מה שמשותף לנו הוא האהבה לפילוסופיה, לספרות ולנדודים".
פריט חובה:
"חולצה עם משבצות כחול-לבן ושלייקס. הסגנון הוא כאילו רטרו אבל בעצם סגפני".
אילו היית פוגש אותה מה היית אומרת לה?
"שתמצא אהבה, כי הסיבה היחידה שהיא לא מאמינה בטבע האדם היא בגלל שאין אהבה בחייה. היא תגיב בביטול גמור".
את אוהבת להתחפש?
"אני מאוד אוהבת להתחפש, אבל שונאת לארגן את כל המסביב, ובגלל זה אני לא מתחפשת. יש לי סיורים תיאטרליים עם תחפושות שנמצאות אצלי בעגלת השוק כבר שמונה שנים. הן בלות בצורה מביכה אבל אני לא מחליפה אותן. ברחוב אנשים לא יודעים אם אני אמיתית או לא. למשל, אם אני מתחפשת לקבצנית הם חושבים שאני באמת כזאת. זה מדהים, גיליתי שמספיק לשנות בגד והיחס אלייך משתנה ואיתה גם התפיסה שלי לגבי עצמי, כי זה מה שאני מקבלת מהסביבה. זה גורם לי להבין שגם המצב הנוכחי שלי הוא תחפושת".
למה באמת תתחפשי השנה?
"השנה אני כנראה לא אתחפש, כי אהיה עסוקה בלחפש את ארבעת ילדיי ולדאוג לבעלי השיכור".
תחפושת אהובה?
"כשהייתי קטנה התחפשתי למרי פופינס וממש אהבתי את זה, כי היא גרמה ליציבה שלי להיות גבוהה ואגדית, ואני מאוד אוהבת איך שנהגו להתלבש פעם - בבדים טבעיים עם כפתורים ושרוכים".
זיכרון ילדות פורימי משמעותי:
"הפורים הכי משמעותי שלי לא היה בילדות אלא בפורים האחרון שלי כרווקה לפני עשר שנים. שתיתי והלכתי לחמותה של אחותי שהיא עיתונאית, חיבקתי אותה ואמרתי לה שהיא חייבת לשמוע שיר שלי ודקלמתי לה אותו. במוצאי החג היא התקשרה וביקשה שאשלח לה את השיר. אחר כך היא שלחה אותו לנורית זרחי שקבעה איתי פגישה. זו הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי קריאת כיוון והבנתי שהעניין של הכתיבה רציני".
צביה מרגליות
מחזאית, משוררת, אומנית ספוקן וורד, זוכת פרס שרת התרבות למשוררים 2015, אלופת הארץ בפואטרי סלאם
***
כמוני מסיכה: הרבנית ימימה מזרחי.
למה?
"הדבר שאני הכי אוהבת בעולם זה ללמוד תורה, והיו הרבה שנים שבהן גם לימדתי. יש משהו מאוד משמח בעובדה שאתה כל הזמן מפיץ תורה, וזה דבר נדיר. יש לנו תורה גדולה, והרבנית ימימה מזרחי היא אחת ממנהיגות הדור מבחינה רוחנית. הייתי תלמידה שלה. את השיעורים הראשונים של ימימה שמעתי בשכונת נחלאות, כשהייתי רווקה וגרתי בירושלים. הם נתנו לי אז המון אופטימיות לחיים. אני חושבת שהרבנית ימימה פיצחה את סוד התורה הנשית לדורנו. היא מצליחה לחבר מדרשים עמוקים לחיי היומיום, לקשיים שכל אישה נתקלת בהם, תורה מחייה ומצמיחה. אני מאוד אוהבת אותה ומתחפשים למי שאוהבים".
יש לך 24 שעות להיות בנעליה של הרבנית ימימה מזרחי, מה את עושה?
"הייתי מרצה בעיקר לרווקות ולזוגות צעירים, שזה בעצם מה שאני עושה היום. הייתי מתמקדת בפלח האוכלוסייה הזה כי הוא קרוב לליבי, כי אלה החיים שלי, והייתי מעודדת אותם כמו שימימה עושה. הרבנית ימימה היא זריקת אופטימיות לחיים לכל קושי ואתגר".
מה יש ברבנית ימימה מזרחי שאין בך?
"חוש הומור, כישורי משחק משובחים שממש הייתי רוצה שיהיו גם לי".
פריט חובה:
"עקבים, תכשיטים וכל הדברים שילדות אוהבות בפורים".
אילו היית פוגשת אותה, מה היית אומרת לה?
"שתמשיך, היא פשוט נהדרת. אני חושבת שחסרה לנו תורה נשית, והיא מביאה תורה נשית מאוד עמוקה שנוגעת בנשים רבות".
למה באמת תתחפשי השנה?
"אל תגלי, אבל אני אף פעם לא מתחפשת, כי אין לי כוח לזה. הפסקתי להתחפש בגיל מוקדם. אני מאלה שתמיד שמים את האביזר בכאילו וזהו, התחפשתי. מאז שיש לי בנות מתוקות כל אנרגיית התחפושות עוברת אליהן, וזה חוסך ממני את עול ההתחפשות. הן אוהבות להתחפש כל השנה. כבר קניתי להן את התחפושות לפני כמה שבועות, ומאז הן לובשות אותן בכל יום. בעלי יגיד שלהיות פוליטיקאי זו תחפושת לכל השנה, ובפורים אני צריכה להיות עצמי".
תחפושת אהובה?
"כשהתחפשתי לדרדסית. עד היום כיף לי לצפות בתוכנית הזאת עם הילדות שלי".
זיכרון ילדות פורימי:
"אני זוכרת את אמא שלי אופה המון מאפים מיוחדים לחג ומחלקת לעניים. שילוב בין משלוח מנות למתנות לאביונים".
ציפי חוטובלי
סגנית שר החוץ, חברת כנסת ומועמדת מטעם הליכוד
***
כמוני מסיכה: אסתר המלכה.
למה?
"בגלל שהיא גילתה מסירות נפש וידעה מתי לשתוק, מתי לדבר, באיזו נקודה בזמן להיות מאחורי הקלעים ומתי להיות על הבמה. היא הייתה נאמנה באופן מלא וטוטאלי לערכים שלה".
יש לך 24 שעות להיות בנעליה של אסתר המלכה, מה את עושה?
"אם מדובר במציאות של ימינו, הייתי מוודאת קודם כול שיתלו את המן האגגי ואת בניו. שזה אומר לדאוג לקחת את כל הסמכויות שיש למערכת הטרוריסטית המשומנת שהקמנו אותה ונמצאת כאן היום - הרשות הפלשתינית. אנחנו נתנו לרשות הזאת סמכויות, למרות שכל מטרתה היא להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. אז הייתי מוודאת כמו שאסתר המלכה וידאה, שהמחבלים האלה, גם אם הם במדים ובעניבות וחליפות, לא יוכלו יותר לעשות מה שהם רוצים. וכמובן בעקבות כך נוכל לחזור לבנות ולהיבנות בכל רחבי ארצנו. בנוסף לכך, כל עמי הארץ יוכלו להחליט אם הם לנו או לצרינו. אם לצרינו אז גורלם יהיה כגורל הרשות הפלשתינית, ואם לנו הם יוכלו לקבל את כל הטוב והיקר שמדינת ישראל יודעת להציע לאנשים שמתארחים אצלה".
מה יש באסתר המלכה שאין בך?
"כתוב על אסתר 'ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה'. נראה לי שעוד לא הגעתי למדרגה הזאת".
פריט חובה:
"כתר, הכתר מדגיש את המעמד המיוחד שלה ואת גודל האחריות שיש עליה בעקבות אותו מעמד".
אם היית פוגשת אותה, מה היית אומרת לה?
"שאני מעריצה אותה".
את אוהבת להתחפש?
"אני מאוד אוהבת להתחפש ומתחפשת בכל שנה".
למה באמת תתחפשי השנה?
"אני לא יכולה לספר. כל שנה התחפושת שלי היא הפתעה, יש לנו עדלאידע בחברון, ובכל שנה התחפושת שלי היא תמיד אטרקציה. אני אף פעם לא מגלה מראש".
תחפושת אהובה:
"במשך השנים מאוד אהבתי את כל התחפושות שהתחפשתי אליהן. הן תמיד היו מוצלחות. בשנה שעברה התחפשתי לשופטת רונית פוזננסקי".
זיכרון ילדות פורימי:
"בכיתה ד' התחפשתי לחתול בשק וזכיתי במקום הראשון בתחרות התחפושות של בית הספר".
אורית סטרוק
חברת כנסת לשעבר, פעילת זכויות אדם, מועמדת ברשימת איחוד מפלגות הימין
***
כמוני מסיכה: שמאלן פעיל מרצ.
למה?
"אומרים בחסידות שאנשים מתחפשים לונהפוכו שלהם כדי לגלות עוד צדדים באישיות שהם לא מודע אליהם במשך כל השנה. אני ממש רוצה לראות איפה באישיות שלי אני פעיל מרצ".
יש לך 24 שעות להיות בנעליו של הפעיל, מה אתה עושה?
"קודם כול לא הייתי ישן. חצי מהזמן הייתי מקדיש כדי להכיר את העולם שלהם. מה מניע אותם, מה גורם להם לעשות את מה שהם עושים. אני בטוח שהרעיונות שלהם והרצונות שלהם מגיעים ממקום טוב, אבל אני לא מצליח להבין את הפתרונות שהם מציעים. הייתי שמח לחוות את כל האנרגיות האלה. פעם נקלעתי לעצרת לזכר רבין, ואני זוכר שזה היה נראה לי מאוד מיסטי. המון אנשים רוקדים ובטוחים שכל רגע יבוא השלום והכול יסתדר רק אם הממשלה תעשה שניים או שלושה דברים. זה היה מגניב.
"בחצי השני של הזמן הייתי לוקח אותם במסלול ההפוך - להכיר את האנשים פה ביצהר, שיבינו וילמדו קצת מה זה לישון בלילה כשאתה מפחד שיבואו לרצוח אותך פתאום, או לנסוע בכביש ולשמוע על יידויי אבנים, לראות את כל השלטים שאסור ליהודים להיכנס להרבה מקומות. אני חושב שהמצב היה משתפר אם אנשים היו חווים את שני הצדדים. זה היה משנה המון".
מה יש בפעיל מרצ שאין בך?
"היכולת לחיות בצורה כל כך מוחשית את החלום שהוא מנותק לגמרי מהמציאות ואתה עדיין מאמין בו כל הזמן. הייתי רוצה לחלום ככה על בית המקדש. בסוף אי אפשר לפתור את הבעיה בכך שזורקים מכאן את היהודים, זה לא עובד ככה. אבל הם בטוחים שזה ייקח שנייה אחת. הכיבוש ייגמר והכול יהיה סבבה. הלוואי שאני הייתי חולם ככה על הדברים שחשובים לי".
פריט חובה:
"חולצה של פעילי מרצ. משהו צעקני ובולט. זה לא יכול להיות משהו מוצנע".
אם היית פוגש את הפעיל, מה היית אומר לו?
"שאני רוצה להיות חבר שלו, כי בסוף הם בני אדם. יותר קל לי להתחבר לאנשים שקצת כמוני קמים בבוקר וחושבים איך אפשר לשנות את המצב. כן, יש לי מכנה משותף איתם. לרוב האנשים לא אכפת, הם שומעים קצת חדשות אבל לא פעילים, ואלו אנשים שכן אכפת להם. כמובן שאני מאוד חולק על איך שהם מבטאים את זה בסופו של דבר".
אתה אוהב להתחפש?
"בתור ילד לא סבלתי את זה, אבל בשנים האחרונות אני יותר אוהב להתחפש. כשהייתי קטן זה היה נראה לי מטופש מדי, היום אני מספיק יציב שלא אכפת לי לעשות דברים מטופשים".
למה באמת תתחפש השנה?
"לאיש מרצ".
תחפושת אהובה:
"אין לי כזו".
זיכרון ילדות פורימי:
"הסיגריה הראשונה שלי הייתה בפורים. הייתי בכיתה ו' וחבר הביא לי סיגריה. הוא לא הסביר לי איך מעשנים ואני ניסיתי המון זמן ולא הצלחתי. לבסוף הצלחתי והשתעלתי, ולא הבנתי למה זה נחשב לכיף ומגניב. זה אחד הרגעים הפחות כיפים שזכורים לי מפורים".
צבי סוכות
מנכ"ל עוצמה יהודית
***
כמוני מסיכה: הפרופסור מהסדרה בית הנייר.
למה?
"בטח כולם בחרו תחפושות כמו אסתר המלכה, אז חשבתי על משהו אחר. הוא מייצג דמות שמצד אחד מאוד פשוטה ומצד שני חכמה מאוד. הוא מסתורי ולא מגלה את עצמו כמעט לאף אחד, יש לו השקפה וחשיבה למרחקים ולפרטים הכי קטנים. הוא מצליח לנהל את כל העולם אבל גורם לעולם לחשוב שהוא מתנהל בכוחות עצמו".
יש לך 24 שעות להיות בנעליו של הפרופסור, מה אתה עושה?
"שודד את המאגר הלאומי של טביעות האצבע של אנשים, המאגר הביומטרי. תמיד מעניין אותי להיכנס לתוך דמויות של אנשים אחרים, למשל כשאני מסתכל על אנשים ברמזור או בנסיעה אני מנסה לדמיין מה המחשבות וההתלבטויות שלהם. טביעות אצבע זה משהו שהוא ייחודי לכל אחד, וזה הדבר הכי קרוב שאני יכול לעשות כדי להחליף זהויות. אחר כך הייתי מחזיר את הפרטיות לכל אחד, במקום שהמדינה תהיה אחראית על טביעות האצבע".
מה יש בפרופסור שאין בך?
"את הנונשלנט ואת החשיבה לפרטי פרטים. הלוואי עליי שהייתי יכול לתכנן ולצפות את הכול, כולל את מה שנראה הכי בלתי צפוי, ועדיין להמשיך ולהבין שזה חלק מהתוכנית שלי".
פריט חובה:
"שיער ארוך, משקפיים ומקטורן, ובעיקר היכולת לשחק בכמה דמויות במקביל".
לו היית פוגש את הפרופסור, מה היית אומר לו?
"שהוא גאון ושחקן מעולה. לדמות הייתי אומר שגאונות יתר מביאה לידי שיגעון ושהוא צריך לדעת שחוץ מלתת תשומת לב לדמויות האחרות, הוא צריך לתת תשומת לב לעצמו, למי שהוא באמת, ולשחרר לפעמים".
אתה אוהב להתחפש?
"כן. זה לא כזה נורא להתחפש, לפעמים התחפושת מוציאה ממך את האני האמיתי שלך".
למה באמת תתחפש השנה?
"בגלל שאני חוגג שלושה ימים, כי אם יש סיבה למסיבה אז עד הסוף, אני מתחפש בין שתיים לשלוש תחפושות. אחת עם אשתי, השנייה לדמות מבית הנייר והשלישית לא סגורה עדיין".
תחפושת אהובה:
"לפני שנתיים התחפשתי לדבורה מאיה, אבל עדיף לא לשחרר תמונות מהאירוע הזה".
זיכרון ילדות פורימי:
"כשהייתי בן שש והגעתי לקריאת מגילת אסתר בבית הכנסת הייתי בהלם. זו הייתה הפעם ראשונה שבה ראיתי את כולם מחופשים, כולל גבאי הקהילה ואנשים מכובדים. הם היו מחופשים לליצנים. בשבילי זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותם מעבר למעטה האטום שלהם, ובבית כנסת אשכנזי זה לא מובן מאליו. בחיי היומיום הם תמיד היו רציניים. זה נתן לי תחושה שאפשר לראות את כולם באור אחר והרבה יותר אנושי".
יונתן דובוב
עורך דין, מנהל ומייסד מתחם הגולה, יו"ר צעירי הבית היהודי, מועמד ברשימת איחוד מפלגות הימין
***
כמוני מסיכה: שחקן הכדורגל אריין רובן ההולנדי, משחק בקבוצת הכדורגל באיירן מינכן.
למה?
"כי הוא מבין השחקנים הכי פעילים והוא האהוב עליי. הוא השחקן הכי מעניין לראות היום. הוא עצבני ותמיד רוצה את הכדור ולהתקיף. כשצופים בו יודעים שמשהו כבר יקרה מזה, שאם הוא משחק אז זה יהיה מעניין יותר. כמו אורן חזן, רק טוב. כל משחק של אריין הוא בלתי נשכח, לכן אני אוהב אותו. הוא שחקן של חוויה בכל פעם מחדש. שחקן טוטאלי".
יש לך 24 שעות להיות בנעליו של אריין רובן, מה אתה עושה?
"הייתי מקווה שזה יהיה יום של משחק ואז הייתי נותן את המשחק הכי טוב אי פעם".
מה יש באריין רובן שאין בך?
"אגואיזם צרוף ורגל שמאל קטלנית".
פריט חובה:
"קרחת".
אם היית פוגש את אריין רובן, מה היית אומר לו?
"לא יהרוג אותך למסור פעם אחת. תמסור! הוא כל הזמן שומר את הכדור לעצמו במשחקים".
אתה אוהב להתחפש?
"אני מאוד אוהב להתחפש".
למה באמת תתחפש השנה?
"לא יודע עדיין, אני תמיד מחליט יום יומיים לפני פורים".
תחפושת אהובה:
"היה לי פעם מעיל עם פסים של חסידות תולדות אהרון שמאוד אהבתי והוא כבר לא איתי היום, אני לא יודע למה, אולי כי השמנתי".
זיכרון ילדות פורימי:
"לא הייתה לי ילדות מעניינת בהקשר הזה. נראה לי שחשבתי, כמו כולם, שפורים הוא יום שבו יש גשם ומתחפשים וזהו. אני גם לא זוכר הרבה מהילדות. אני כבר לא צעיר, ואומרים שאנשים מבוגרים זוכרים בעיקר את הילדות ונפגם להם הזיכרון לטווח קצר. אצלי זה הפוך, בעצם לא הפוך, יש אצלי את שניהם - אני לא זוכר לטווח הקרוב והרחוק. אז זה לא קשור לפורים. הקטעים המשעשעים במיוחד בפורים היו אחרי המון אלכוהול ואני לא זוכר אותם, אבל זה חלק מהקסם של פורים. איך אומרים? מה שקורה בשושן נשאר בשושן, אני משתכר וזהו".
אורי מלמד
סנטדאפיסט ומבקר מסעדות, בעל רשת המסעדות 'ממפיס'