לפני כמה שבועות אחת מחברותיה ללימודים הכריזה עליה חרם, ומאז אף אחת בכיתה לא מדברת איתה, והיא אפילו לא יודעת למה...
כמה פעמים ניסתה לספר לאמה מה שעובר עליה, אך אמה דחתה אותה שוב ושוב בתואנה שהיא עייפה ולא פנויה כעת לשמוע, ובכלל היא כבר ילדה גדולה ויכולה להסתדר לבד ולפתור את בעיותיה בכוחות עצמה.
ערב אביבי אחד החליטה רווית לצאת לנשום אוויר ולהסיח את הדעת ממצבה החברתי הקשה ומכעסה על אמה שלא מטה אליה אוזן. בעודה מטיילת בשכונה ראתה בנות שהיא מכירה כשהן יושבות וצוחקות. מתאים לי עכשיו לצחוק, חשבה לעצמה, ומיד הצטרפה אליהן.
בתוך כמה דקות הגיעו כמה בחורים ערבים עם נרגילות ואלכוהול, והחגיגה החלה. בתחילה רווית הרגישה לא שייכת. היא לא הרגישה בנוח לשבת ולצחוק כאשר בחורים ערבים נמצאים בסביבה. היא עמדה ללכת, אך לפתע ניגש אליה אחד מהם והחל לגלגל עמה שיחה. הוא לקח את מספר הטלפון שלה והמשיך מדי פעם להתקשר אליה ולהתעניין בשלומה ואף נפגש עמה. רווית שמחה שסוף סוף יש מישהו בעולם שמוכן לשמוע אותה ואפילו לתת לה עצות מועילות איך להתמודד עם הקושי החברתי שאליו נקלעה.
בשלב זה אחת השכנות הבחינה בכך שבחור ערבי מסתובב יותר מדי סביב רווית ופנתה ל'יד לאחים'. עובדת סוציאלית של 'יד לאחים' פנתה להציע לרווית עזרה, אך היא סירבה לשמוע על כך. היא הייתה מאושרת מדי ולא תיארה לעצמה שדברים עלולים להשתנות.
עם הזמן הקשר בין רווית ובין הבחור הערבי התהדק, ואחרי כמה חודשים הוא הצליח לשכנע אותה להתאסלם ולהתחתן איתו. רווית הייתה בטוחה שהחיים סוף סוף מאירים לה פנים. הנה, יש מישהו שדואג לה וחושב עליה, ומה יש לה בחייה חוץ מזה - חרם בכיתתה? אוזן אטומה בביתה?
היא עשתה את הצעד הגורלי בניגוד לרצונם של הוריה וכל סביבתה, התאסלמה והתחתנה. כעבור פחות משנה נולד לה בן זכר. רווית הייתה מאושרת באימהות שלה. היה לה ברור שהיא לא תהיה אמא עסוקה כמו אמה, אלא תתמקד בגידול הילד שלה ותיתן לו כל מה שהוא זקוק לו, ובעיקר אוזן קשבת ואהבה ללא גבול.
כמה ימים לאחר מכן הבעל המסור החל להיעדר מהבית מדי פעם, כל פעם בתירוץ אחר. רווית מצאה את עצמה יותר ויותר לבדה, יותר ויותר בודדה, עם תינוק מתוק אבל בכיין. כאשר אזרה אומץ לשאול את בעלה היכן הוא נמצא כשאינו בבית, הופתעה כשהוא הגיב בצעקות ואף הרים עליה יד. היא לא הבינה מהיכן זה נחת עליה. היכן התמיכה וההכלה שלו? היכן המשפחתיות החמה שהבטיח לה?
עם הזמן האלימות הלכה וגברה. רווית החליטה שהיא לא יכולה להמשיך יותר לחיות איתו, ויצרה קשר עם העובדת הסוציאלית שפנתה אליה בעבר. ב'יד לאחים' הופתעו להיווכח שהפרידה הייתה קלה יחסית. הבחור לא הציק יותר מדי והיה נראה שהמצב רגוע ומתקדם לקראת פירוד מסודר. רווית קיבלה משמורת על הילד, והאב ראה אותו מדי פעם.
אחד מימי הסדרי הראייה נפל בדיוק בחג פורים. האם ניסתה דרך בית המשפט לשנות את התאריך אך לא נענתה. היא הצטערה מאוד שבנה לא יוכל לחוות את החג, להיות איתה בקריאת המגילה, להתחפש ולשמוח כמו כל הילדים מסביבו.
הילד היה קרוב לגיל שלוש, עם מבט תמים בעיניים ושיער שחור ארוך. הוא סיפר בתמימות לאביו שעוד מעט יספרו אותו ויעשו לו חלאקה. האב, שקלט פתאום כי בנו מתחיל להיכנס לחיי אמונה יהודיים, התרגז, לקח מכונת תספורת ועשה לילד קרחת מושלמת. שערה אחת לא הותיר על ראשו.
כשרווית קיבלה את בנה במוצאי החג היא נדהמה לראותו מסופר כך, והייתה המומה מהצעד המרושע שנקט האב הערבי.
אולם למרבה הפלא בנה הקטן הרגיע אותה ודווקא התגאה בראשו המגולח. וכך אמר בקולו הילדותי: "את רואה אמא, עכשיו אני גדול מאוד. אני יכול לשים כיפה ולהיות צדיק כמו מרדכי היהודי..."
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]