הגמדה הטובה
הגמדה הטובהאיור: עדי דוד

היא אומנם ניסתה להסוות את הכתב שלה, אבל את הטעם של עוגיות האליפות של אמא שלה היא לא הייתה יכולה להסתיר. אכלתי אצלה כאלה המון פעמים. ומי עוד יודעת שאני לא אוהבת מלפפונים?

לא אמרתי כלום, כמובן, אבל שמחתי שאיילה היא הגמדה שלי. פרט לכך שהיא החברה הכי טובה שלי, היא גם משקיענית ברמות, כך שזכיתי בהמון פינוקים קטנים ונחמדים. חבל שאיילה עצמה לא זכתה לפינוקים כאלה.

כן, זאת אחת הבעיות הכי מעצבנות במשחק הזה של הגמד והענק: שלא כולן משקיעניות באותה מידה. אחת תשלח כל יום הפתעה חמודה ויצירתית עם ממתק שווה, ואחרת תשאיר פעם בשבוע פתק עם איזה טופי עלוב. וכשילדה שנותנת המון מקבלת הרבה פחות, זה ממש מבאס.

אבל אצל איילה זה היה עוד יותר גרוע – היא פשוט לא קיבלה כלום! לא ביום הראשון, לא ביום השני ולא ביום השלישי. ראיתי את האכזבה על הפנים שלה בסוף היום, וכאב לי הלב עליה. באמת שהגמדה שלה הגזימה! איזו ילדה מגעילה! סיפרתי על זה לאמא שלי, וגם אמרתי מה דעתי על הגמדה העצלנית. "זה באמת לא נעים", היא אמרה, "אבל את יודעת, כדאי לדון לכף זכות. אולי לילדה הזאת קשה משום מה לתת? אולי אין להורים שלה כסף לקנות ממתקים? אולי יש משהו שמטריד אותה עד כדי כך שקשה לה להתעסק במשחק הזה?"

"לא נראה לי שיש לנו בכיתה בנות שאין להן כסף עד כדי כך", אמרתי, "אבל אפילו אם נגיד שהיא לא מגעילה – מסכנה איילה! משקיעה בי את הנשמה ולא מקבלת כלום".

למחרת בבוקר, כשנכנסתי לכיתה, איילה רצה אליי. "סוף סוף!" היא אמרה בחיוך גדול, "תראי איזו חבילה מדהימה קיבלתי מהגמדה שלי!" הסתכלתי בעניין באריזה היפה ובפתק המתנצל, שהסביר שהיא ממש מפוזרת ושכחנית ולכן לא נתנה כלום עד עכשיו, וגם בערימת השוקולדים המכובדת. "אמרתי לך שהיא בטח תשלח מתישהו!" שמחתי איתה, והתכבדתי על דעת עצמי במקופלת. גם למחרת הגמדה של איילה לא הכזיבה: איילה מצאה על השולחן כריך עם טונה וביצה, סלט נטול עגבניות ויוגורט וניל עם פצפוצים. עד לסוף המבצע, לאיילה לא הייתה סיבה להתלונן.

כשהגיעה מסיבת הפורים הכיתתית, עשינו את הסבב המוכר וכל אחת אמרה מי הייתה הענקית שלה. ממש לא הופתעתי כשאיילה אמרה שזאת אני, אבל כן הייתה קצת דרמה כשהגענו לרוני, שסיפרה שאיילת הייתה הענקית שלה. "לא יכול להיות!" קראה שירה. "אני קיבלתי פתק עם השם של איילת!" ואילו איילת עצמה פרצה בצחוק: "בגלל זה קיבלתי כל כך הרבה צ'ופרים! היו לי שתי גמדות במקום אחת!" רק כשסיימנו את הסבב, וגילינו שלאיילה לא הייתה בכלל גמדה, הבנו את הטעות. כנראה שהאות ה"א בפתק של איילה יצאה דומה מדי לאות תי"ו, וכך נוצר הבלבול.

"אבל רק רגע, אם לא הייתה לי גמדה, איך קיבלתי הפתעות ממנה...?" שאלה איילה, ואף אחד לא ידע לפתור את התעלומה. אבל בהפסקה היא ניגשה אליי ונתנה לי חיבוק. "איזו מהממת את שדאגת לי", היא אמרה בחיוך, "תודה רבה רבה!"

"ולמה את חושבת שזאת אני?" שאלתי.

"נו, באמת... מי עוד יודעת שאני לא אוהבת עגבניות בסלט?"