אחרי שזכה בפרס היוקרתי בטורונטו מגיע אלינו השבוע הסרט 'עץ התאנה' שמספק לראשונה, הצצה לעולם מרתק של תושבי אתיופיה וחושף אירועים היסטוריים וסיפורים אנושיים אשר טרם סופרו.
ברגישות וכישרון רב, עובר הסרט בין העולם הפנימי הקסום של נערה צעירה לבין המציאות הקשה בה היא ומשפחתה חיים, ומצליח להעביר לצופים חוויה מרהיבה, מרגשת ומהפנטת.
הסרט שכל כולו צולם באתיופיה, שלפני 30 שנה, מספר את סיפורה של מינה, נערה צעירה החיה עם משפחתה בכפר קטן בפאתי אדיס אבבה. היא אוהבת לבלות יחד עם חברה הקרוב אלי, באזור הנהר ותחת עץ התאנה המבודד, זה גן העדן הפרטי שלהם. על רקע נוף ילדותה השקט הפסטורלי, המרחבים והחיים הפשוטים שמינה כה אוהבת, מתחוללת באתיופיה מלחמת אזרחים ממושכת.
אלי נאלץ להסתתר מהשלטונות שחוטפים נערים צעירים מרחובות העיר והכפרים ומגייסים אותם לצבא. בעוד המלחמה הולכת וסוגרת על התושבים, משפחתה היהודית של מינה מתכננת לעזוב את אתיופיה ולעלות לישראל, מינה שלא מוכנה לעזוב את אלי מאחור, טווה תכנית משלה כדי להבטיח את הצטרפותו למסע.
בשנה זו הפרס הוענק בפסטיבל טורונטו הקנדי ל"עץ תאנה", לאחר שהסרט גבר על 12 מתחרים נוספים מכל רחבי העולם שהתמודדו בשלב הגמר של התחרות, בין היתר סרטים מקנדה, דנמרק, איטליה, גרמניה, צרפת ועוד.
בנימוקי הועדה השופטת נמסר ש"עץ תאנה" נבחר בזכות כשרונה הקולנועי הרב ואומץ לבה של הבמאית דוידיאן, כשאלו מיישמים את מטרתו של הפרס שנועד לציין לשבח במאיות שמתמסרות להחלטותיהן הקולנועיות ולאמת שלהן, וכך לשקף את האומץ הנשי וההשראה שהן מהוות עבור נשים אחרות ללכת בעקבותיהן.
וכך מספרת הבמאית עלמוורק דוידיאן על יצירת הסרט:
"ב-25 במאי, שנת 1991, נאלצתי לעזוב את החיים שלי באתיופיה באופן פתאומי.
הייתי באמצע יום לימודים בכיתה ד', כשלפתע סבתי שוואי הופיעה בבית הספר הציבורי "ראס-אבטה" באדיס אבבה וביקשה ממני להתלוות אליה הביתה. בדרך היא הודיעה לי שהיום אנחנו נפרדות, והיא שולחת אותי בעקבות אמי הביולוגית לארץ ישראל.
במשך 10 שנות חיי תחת כנפיה האוהבות של סבתי, ראיתי בין חריצי נוצותיה עולם קסום ולעיתים זרוע אימה. הייתי אז רק בת 10, מספר ימים לפני הפיכת שלטונו של מנגסטו היילה מרים, ועל אף השמועות על המלחמה הקרבה, ימיי האחרונים באתיופיה, שרק בדיעבד התבררו כימים האחרונים, התנהלו באופן שגרתי למדי.
הסרט "עץ תאנה" התגבש אצלי כרצון לתאר אהבה וסולידריות בתוך חיים בלתי יציבים, כמין כמיהה לשתף את העולם באנשים שהכרתי ובהם מצאתי אהבת אדם, ללא כל חומות של דת וגזע. הסרט מספר את סיפורן של שתי משפחות, האחת יהודית והשנייה נוצרית, אשר מצליחות לממש אהבה דרך מערכת יחסים סולידרית, עם יכולת נתינה שדורשת מהן ויתור על רצונות וצרכים וסותרת את שיקוליהם האישיים. יותר מכל, אני מנסה לספר את סיפורם של האנשים המרפדים את זיכרונותיי, אלו שאהבתי והשארתי מאחור – חבריי משכונת "שולה" באדיס אבבה בירת אתיופיה.
חלקם מצאו את מותם בניסיון להשיג חיים אחרים, וחלקם הפכו לפליטים שאינם מוצאים מקום להתיישב בו בבטחה ובשלווה, וכך להעניק נראות וקול לחייהם של מהגרים רבים שנראים מחודשים ושמחים כאשר מימשו את יעדם והגיעו לארץ החדשה לה ייחלו. אך האמת היא שבשביל רבים מאתנו, בדומה למינה גיבורת "עץ תאנה", זוהי לא רק התחלה חדשה אלא גם סוף של תקופה, וההגירה נותרה כפצע וטרגדיה אישית".
חשוב לצפות, ללמוד ולהכיר את החיים של בני העדה גם עם זה דרך סרט.