מישל בקוס, קברניט מטוס אייר פרנס שנחטף בשנת 76' לאנטבה הלך לעולמו בגיל 95'. על הקברניט שהודיע לחוטפי המטוס כי יישאר עם הנוסעים הישראלים והיהודים ולא ישתחרר יחד עם שאר הנוסעים, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם איש המוסד לשעבר, אבנר אברהם, מי ששוחח עם הקברניט המנוח לפני כשלוש שנים במסגרת תחקיריו על מבצע חילוץ החטופים.
"פגשתי אותו לפני כשלוש שנים. הוא התגורר במעין סוג של מושב זקנים בניס שבצרפת יחד עם רעייתו. הם ציינו אז שבעים שנות נישואים. פגשתי אדם גבוה שלא זוכר כמעט שום דבר למעט אותו שבוע ב-76' לפרטי פרטים", מספר אברהם.
על הטיסה הגורלית ההיא שהכניסה את בקוס לדפי ההיסטוריה מספר אברהם על פי אותה שיחה: "הטיסה המריאה מישראל לצרפת ורוב הנוסעים לא ידעו שיש נחיתת ביניים באתונה. באתונה חלק ירדו וחלק עלו למטוס. בין העולים שם היו ארבעת המחבלים, גרמני גרמניה ושני ערבים. בקוס סיפר שהוא שמע חבטות בדלת תא הטייס. המחבל הגרמני פרץ פנימה, כיוון לו אקדח לראש ואמר לו שהוא משתלט על המטוס ואל תלחץ על הכפתורים האלו והאלו, כלומר שהוא הפגין שליטה במתגים. מישל אמר לי שהחוטף ידע מה הם הכפתורים במטוס. הוא לקח ממנו את אמצעי הקשר של המטוס ולמעשה ניתק את הקשר עם מגדל הפיקוח, מה שגרם בהתחלה למחשבה שאולי המטוס התרסק בים. כעבור דקות ארוכות הוא עלה בקשר והודיע שהוא השתלט על המטוס ושינה את שם המטוס ל'חיפה' והכיוון היה לוב, שם עצרו לתדלק ומשם המשיכו לאנטבה".
על התנהלותו של הקברניט באותם רגעים מספר אברהם: "הוא ציית להוראות, זה הדבר הנכון לעשות ברגע כזה כשיש מחבל חמוש עם אקדח ורימונים. האירוע עלול להסתיים בהתרסקות של כולם".
"באנטבה הם נוחתים. יום שני בשבוע. נכנסים לטרמינל הישן ולמחרת מתבצעת הסלקציה. החוטפים מפרידים בין הנוסעים. מי שיש לו דרכון ישראלי ומי שנראה יהודי במראה או בלבוש עובר לחדר שנשארים וכל השאר משוחררים", מזכיר אברהם את השתלשלות האירועים. "למישל הייתה אפשרות לעבור בין החדרים. הוא זכה ליחס מועדף כמי שאינו יהודי, כקברניט שרק נקלע לעניין. זה איפשר לו נגישות לנוסעים ודאגה להם. הוא עסק בחלוקת המזון, היו עימותים סביב המזון, היו מי שהחביאו אוכל והיו מי שרצו לאכול כשר בלבד והוא עשה סדר בדברים האלו".
על החלטתו להודיע לחוטפים שאין בכוונתו לעזוב את הנוסעים הנשארים ולהשתחרר, אלא להישאר, החלטה שזיכתה אותו לימים באות הליגיון הצרפתי ובכבוד רב בישראל, מציין אברהם כי "הוא אמר שמבחינתו זה היה הדבר הטבעי ביותר להישאר". להערכתו של אברהם עצמו "כמי שמגיע מהמערכת הביטחונית, אני לא בטוח שאם הייתי חוטף הייתי משחרר את הטייס, כי איתו אפשר יהיה לדלג למדינה אחרת".
"הוא שילם מחיר על הדבר הזה. נמנע ממנו לטוס למדינות ערביות כי נתפס כחביב היהודים" מספר אברהם ומוסיף פרטים על רעייתו של בקוס: "רעייתו היא גרמניה במוצאה שהייתה דיילת בלופטהנזה והוא הציע לה נישואים. הרגע הדרמטי מבחינתה היה כאשר היא עם הילדים שלה בבריכה בפריז והיא מקבלת הודעה שככל הנראה המטוס התרסק לים, כך חשבו בעקבות ניתוק הקשר. היא סיפרה לי באירוניה שהשיחה "המרגיעה" הייתה זו שבה הודיעו לה שהמטוס נחטף".
במרוצת השנים ידעה ישראל להוקיר את הקברניט על אותו אירוע: "הוא זכה להערכה בארץ ממי שהיה ראש הממשלה בתקופת המבצע, יצחק רבין, ומאחרים. הוא קיבל חיבוק גדול מהחטופים. בשנים הראשונות היו טקסים ואירועים שהוא השתתף בהם".
לקראת תום הדברים מספר אברהם פרט נוסף שהתוודע לו מאותה פגישה עם בקוס: "הוא תרם לי מידע שפורסם ב-BBC לאחר מכן. ידענו ששלושה מבני הערובה נהרגו מאש כוחותינו, פסקו כהן, ז'אז'ק מימוני ואידה בורוכוביץ', והוא סיפר שאידה נהרגה מירי של מחבל ערבי שמיד בתחילת חילופי האש ניגש אליה, היא שכב בפתח הטרמינל, פתח את נצרת הרובה וירה בה למוות. הוא סיפר לי את זה ואמר שזו הפעם הראשונה שהוא מספר את זה למישהו".