1
ביום שלישי השבוע, בשעת ערב מאוחרת, פרסם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט חנן מלצר החלטה לא ארוכה ועל פניה גם לא מרעישה, אבל חשובה מאוד. אולי ההחלטה הכי חשובה שהתקבלה במהלך מערכת הבחירות הנוכחית. להחלטה יש למעשה שני חלקים, אבל כולה נוגעת בסוגיה שהפכה לקריטית במערכת הבחירות הנוכחית: תופעת המסרונים (הודעות SMS בלע"ז). החלק הראשון של ההחלטה, והפחות חשוב בעיניי, נוגע לפרסום סקרים באמצעות מסרונים, ומחיל על המפרסם חובות דומות לאלו שחלות על מי שמפרסם סקר בתקשורת. החלק השני הוא החלק הקריטי והחשוב.
החלק הזה קובע כי גם על הפצת תעמולה באמצעות מסרונים חל הכלל שמי שמפרסם תעמולת בחירות חייב להזדהות באופן אמיתי. לכאורה זה נראה כמו קביעה ריקה מתוכן, אולם השופט מלצר קבע גם מנגנון שיאפשר לחשוף את השולח האמיתי ולקנוס אותו אם לא עמד בהוראות החוק. לצורך כך קבע השופט מלצר כי חברת הסלולר חייבת לחשוף מי הוא בעל הקו, שהוא בדרך כלל חברה שעוסקת בהפצת מסרונים, ואילו בעל הקו יחויב למסור מי הוא הלקוח שבעבורו נשלח המסרון. השופט גם הורה לבנות מנגנון פשוט לצורך כך, אף שהמנגנון עצמו טרם גובש.
בשלב זה אתם בוודאי תוהים מה כל כך חשוב כאן. אז האמת היא שזו החלטה חשובה מאוד, מסוג ההחלטות שמשנות את פניהן של מערכות בחירות. הסיבה לכך היא שזירת המסרונים הפכה לבמה להפצת תעמולה שקרית, בהיקפים שטרם נראו כמוהם במדינת ישראל. אם בבחירות הקודמות נטען שהמסרונים הביאו לנתניהו ולליכוד את הניצחון, אז בבחירות 2019 כולם רוצים. כולם מפיצים מסרונים, ורובם המוחלט של המסרונים מלאים בתעמולה שקרית והפצת חדשות כוזבות (פייק ניוז בלע"ז), שנועדו להטות את דעת המצביעים על בסיס שקרים. פשוטו כמשמעו.
נתחיל בדוגמאות הפשוטות. אתם מקבלים לנייד משהו שנראה כמו סקר. האם כל המפלגות מופיעות בו? מה הסדר שבו הן מוצגות? אולי מישהו בחר אילו מפלגות יופיעו ואילו לא, כדי לנסות לצרוב בתודעתכם את ההנחה שמפלגה כלשהי נעדרת סיכוי לעבור את אחוז החסימה? מה מטרת הסקר - לדעת מה דעתכם, או לפלח את עמדותיכם הפוליטיות כדי לדעת אילו מסרונים לשלוח אליכם בהמשך?
נמשיך לדוגמאות מורכבות יותר. מסרונים רבים כוללים לינק לכתבות, ומשפט שאמור לנסות לגרום לכם לקרוא את הכתבה באופן מסוים. עבדכם הנאמן כבר קיבל במסרונים לינקים לכמה וכמה מאמרים וכתבות שהוא עצמו כתב, ולפחות באחד המקרים המשפט שנלווה ללינק העמיד את המאמר באור הפוך לחלוטין מזה שאליו התכוון. אבל זה אולי עוד בגבול הנסבל (האמת שגם זה לא ממש, כפי שנראה בהמשך). אולם לעיתים הקישור במסרון לא מוביל לכתבה אלא לתמונה שלכאורה מצלמת כתבה. מקבל המסרון, במיוחד אם הוא אדם מבוגר, לא מבדיל פעמים רבות בין כתבה לתמונה. לא רק שבתמונה אי אפשר לקרוא את הכתבה המלאה (שלעיתים מאירה את הכותרת באופן אחר), אלא שבתמונה יכולות להיות מניפולציות, לפעמים מניפולציות מכוערות מאוד. אחת מהן הגיעה לאחרונה למכשיר הסלולרי שלי, עם תמונה של כתבה על איילת שקד. הכתבה שבתמונה הוציאה את שקד רע מאוד. במציאות הכותרת בכתבה האמיתית פשוט הייתה שונה. פייק ניוז אמיתי, בלי כחל ושרק.
אבל המניפולציה הגדולה ביותר היא כמובן הזיהוי. וכאן יש משהו שחייבים לדעת. אני, שלמה פיוטרקובסקי, יכול לשלוח לכל אחד מכם מסרון שייראה כאילו בן הזוג שלכם שלח אותו. כל מה שאני צריך בשביל זה הוא את המספר שלכם ואת המספר של בן הזוג. לכן, העובדה שבשם השולח במסרון מופיע מספר כלשהו לא אומרת כלום על השאלה מאיזה מספר באמת נשלח המסרון. גם אם קיבלתם שני מסרונים לכאורה מאותו מספר, זה בשום פנים ואופן לא אומר שמדובר באמת בשולח אחד. ייתכן שמאן דהוא החליט ששליחה כביכול ממספר שממנו נשלח בעבר מסרון עם תוכן מסוים משרתת אותו. למשל, לקחת מספר שממנו נשלח מסרון שמסייע למפלגה מסוימת, ובשם אותו מספר להוציא הודעה שהקישור בינה ובין אותה מפלגה דווקא יפגע בה. כמובן שזה נכון גם כאשר בשם השולח לא מופיע מספר, אלא כינוי כלשהו. אני יכול לשלוח בשבילכם מאותו מספר מסרון אחד שבשם השולח שלו יהיה כתוב אחמד טיבי, ומסרון שני שבשם השולח שלו יהיה כתוב מיכאל בן ארי, סתם כדוגמה. הבעיה היא שמקבלי המסרונים לא תמיד מבינים את זה, וכך קל מאוד לעבוד עליהם ולהפציץ אותם במסרים תוך הסתרת בעל האינטרס האמיתי בהפצת המסרים, כך שהתוצאה יוצאת שקרית.
אז קודם כול, אמצו לכם כלל אצבע: אל תאמינו לשום מילה במסרונים שאתם מקבלים. למעשה, הנחת היסוד צריכה להיות שמדובר בשקר כל עוד לא הוכח אחרת. אם ביטחון מכשיר הטלפון שלכם חשוב לכם, גם אל תלחצו אף פעם על קישור שנשלח במסרון, בלי שווידאתם שקיבלתם אותו ממקור אמין (אפילו אם זה נראה שבן הזוג שלח לכם, תשאלו אותו שוב לפני שאתם פותחים), משום שכך אתם עלולים לאפשר לגורם זר לשתול במכשיר שלכם סוס טרויאני. ונקווה באמת שהחלטת השופט מלצר תעשה סדר במערב הפרוע הזה, ואם זה לא יועיל בבחירות הנוכחיות, אולי זה יעזור באלו שיבואו אחריהן.
2
הסתדרות לא דמוקרטית
אם יש את נפשכם לדעת איך עושים צחוק מדמוקרטיה, סורו לכם אל בית הוועד הפועל של ההסתדרות ברחוב הירקון בתל אביב, ושם תוכלו ללמוד היטב איך עושים מהדמוקרטיה לא סתם צחוק, אלא צחוק גדול. במה דברים אמורים? מתברר שהשבוע נבחר יו"ר חדש להסתדרות, ארנון בר דוד, שעל פי הודעת הארגון הוא היו"ר ה-15. איך בדיוק הגיעו שם למספר הזה – לא ברור. אם סופרים רק יושבי ראש, הוא החמישי מאז חיים רמון. אם מכניסים לרשימה את מזכ"לי ההסתדרות, מדוד זכאי ועד לחיים הברפלד, אז הוא ה-17. אבל ניחא, זה הרי לא באמת משנה. מה כן משנה? איך נבחר היו"ר הזה. וכאן מתחיל הסיפור המעניין, הסכיתו ושמעו.
מתברר שעל פי חוקת ההסתדרות את היו"ר בוחרים כל חברי ההסתדרות בבחירות חשאיות ואישיות. כל אחד שם פתק בקלפי, ומי שמקבל הכי הרבה קולות – נבחר. דמוקרטי לעילא. אלא מה? כבר מזמן לא קרה שיו"ר ההסתדרות נבחר בצורה כזאת בפעם הראשונה. מתברר שיו"ר ההסתדרות באמת נבחר על ידי כל חברי ההסתדרות, אבל זה קורה רק כאשר מתחלפת קדנציה רשמית. אם היו"ר פורש באמצע הקדנציה לא עורכים בחירות כלליות. במקרה כזה מתכנס בית נבחרי ההסתדרות, גוף שבו חברים כ-170 עסקני עבודה מאורגנת, והוא זה שבוחר את היו"ר החדש, אשר מכהן עד תום הקדנציה שאליה נבחר (באופן דמוקרטי לעילא, לכאורה) היו"ר היוצא.
נשמע סביר? אולי אם מדובר במילוי מקום לכמה חודשים נניח, כמו בלשכת עורכי הדין למשל, אבל כאשר הבחירה היא לתקופה של יותר מחצי קדנציה, זה כבר נשמע פחות סביר. ואם עושים קצת שיעורי בית היסטוריים הסיפור נחשף באופן עוד יותר מלא ועוד יותר ברור.
היו"ר הראשון של ההסתדרות החדשה היה חיים רמון. בעקבות רצח רבין הוא פרש מהתפקיד באמצע הקדנציה והמליץ על יורש, עמיר פרץ, שבאורח פלא נבחר על ידי בית נבחרי ההסתדרות. כשפרץ הגיע לבחירות הכלליות לראשות ההסתדרות הוא כבר לקח אותן בהליכה. גם פרץ פרש באמצע קדנציה והמליך אחריו את עופר עיני, שכמובן בהמשך נבחר בבחירות הכלליות, אבל כבר עשה זאת מתוך לשכת היו"ר כשהוא מבוצר בה היטב. יורשו, אבי ניסנקורן, נבחר גם הוא באותה שיטה, וכעת השיטה פועלת היטב בפעם הרביעית, ממש לא ייאמן.
ולמה זה כל כך קריטי? כי בגוף כמו ההסתדרות, מי שיושב כבר בלשכת היו"ר נהנה מכוח עצום ולהדיח אותו זו פנטזיה שאיננה בת יישום. לכן ההזדמנות היחידה לכאורה שבה אפשר היה לערוך בחירות חופשיות באמת היא בזמן שבו פורש יו"ר. אבל חס וחלילה שזה יקרה, כמובן. בהסתדרות היו"רות עוברת קודם כול בירושה. דמוקרטיה? זה עניין לחלשים.
***הפינה הכלכלית***
נזקי כחלון
חברת דירוג האשראי פיץ' פרסמה השבוע דו"ח תקופתי על מצבה של כלכלת ישראל והדירוג שלה, והותירה את ישראל בדירוג הקיים והגבוה יחסית, +A עם אופק יציב. נחמד, אבל לא מרשים יותר מדי. אולם לשר האוצר כחלון הדו"ח הזה הספיק כדי לצאת בחגיגות ניצחון. "להקת המכפישים עושה הכול כדי להחזיר את המשק לאחור, ולפגוע במעמד הביניים והמשפחות הצעירות. כלכלה שפויה משרתת את החברה ואת האזרחים. לא רק את הפריבילגים והמחוברים", מסר כחלון בתגובה לפרסום הדו"ח. האמת שזו תגובה משעשעת, אולי אפילו מעט מכעיסה, כי הדו"ח רחוק מלהחמיא לכחלון בדיוק בנקודה הזאת - הנטייה שלו לחלק כסף היכן שנראה לו שצריך בלי לתת את דעתו באופן מספיק להשלכות הרחבות של המהלכים הללו.
אבל לפני כחלון נתחיל בדו"ח, וכמו שלומדים בבית הספר, קודם כול הבשורות הטובות, ויש בהחלט גם כאלו. האנליסטים של פיץ' מציינים בדו"ח שהביצועים המאקרו-כלכליים של ישראל היו מרשימים והכלכלה נותרה בנקודת איזון אופטימלית ב-2018, עם צמיחה של 3.3 אחוזים בתוצר הריאלי, אבטלה נמוכה, עלייה בצמיחה בשכר ועדיין אינפלציה נמוכה. ממוצע הצמיחה בחמש השנים האחרונות בתוצר הריאלי חזק יותר מזה של מדינות הייחוס (מדינות דומות לישראל שאליהן מקובל להשוות אותה), והתנודתיות בצמיחה בישראל נמוכה יותר מזו שבמדינות הייחוס. החברה צופה גם שהצמיחה בישראל תישאר חזקה ב-2019 וב-2020, מעט יותר מ-3 אחוזים בשנה.
ולבשורות הרעות. מתברר שבשנה האחרונה, לראשונה מזה שנים, עלה גובה החוב של מדינת ישראל ביחס לתוצר המקומי הגולמי. כחלון הצליח להגיע ב-2018 לגירעון כל כך מרשים, עד כדי כך שהמגמה שנותרה יציבה לאורך שנים רבות כל כך, של צמצום בגובה החוב ביחס לתוצר, לא רק נבלמה אלא התהפכה. הבשורה העוד יותר עגומה היא שלנוכח המדיניות שננקטה כעת, בפיץ' מעריכים שהגירעונות בשנתיים הבאות יהיו גם הם גדולים במיוחד והיחס בין החוב לתוצר ימשיך לעלות. כל זה כאשר מראש החוב בישראל גבוה מהחוב הממוצע במדינות הייחוס, כלומר המדינות הדומות לנו. 61.2 אחוזים אצלנו, לעומת 49 אחוזים בממוצע במדינות הייחוס.
הסיבה שבגללה בכל זאת דירוג האשראי של ישראל נותר יציב היא הגמישות הגדולה יחסית של ממשלת ישראל בגיוס חוב, שמביאה אותה לנזילות טובה יותר באופן יחסי. מרבית החוב של ישראל הוא בשקלים וישראל נהנית מיתרונות גם בגיוס חוב חיצוני לעומת מדינות דומות לה. אז איפה הבעיה? בפיץ' מבהירים שאם המדיניות התקציבית הייתה יותר מרוסנת, היה מה לדבר על העלאת הדירוג. המשמעות של העלאת הדירוג היא ריביות נמוכות יותר, וריביות נמוכות יותר מפנות כסף למה שאנחנו באמת צריכים - חינוך, בריאות, רווחה, ולא על חשבון הדורות הבאים.
לתגובות: [email protected]