שמונה ימים לבחירות והמפלגות הקטנות נכנסות לקו המבחן האחרון שיכריע מי ייפלט מהכנסת הבאה ומי יישאר כדי להשפיע על הרכב הגושים והמארג הפוליטי העתידי.
מאחר והבחירות בישראל הן 'גושיות' וזהות ראש הממשלה הבא נקבעת על פי יחסי הכוחות בין גוש הימין לגוש המרכז-שמאל, לכל תוצאה שלא תהיה בקרב המפלגות הקטנות תהיה השפעה מרחיקת לכת.
האינטרס של בני גנץ ברור: הוא מייחל לשבוע הבא בו בנימין נתניהו יעשה מעשה הבחירות הקודמות, ייצא בקמפיין געוואלד להצלת ממשלת הימין, ימחץ את מפלגות הימין הקטנות וידרדרן אל מתחת לאחוז החסימה. ובמילים אחרות, ירה לעצמו ברגליים.
לשם המחשה, במידה ואביגדור ליברמן ומשה כחלון אינם עוברים את אחוז החסימה, ראש הממשלה עלול למצוא עצמו ללא יתרון גוש הימין ועם גוש חוסם של 'כחול-לבן', מה שיציב על השולחן את אופציית הרוטציה על התפקיד הראשון. לא בין בני גנץ ליאיר לפיד אלא בין בנימין נתניהו לבני גנץ.
במקרה פחות גרוע יתרון הימין יישמר אך רק בעזרתו האדיבה של משה פייגלין. לפי שעה פייגלין מסרב לומר שנטיית הלב שלו היא לחתום עם הימין כדי למקסם את השפעתו במדינת תל אביב. למרות שההערכה היא שבסופו של יום הוא ילך עם הליכוד – בשל עמדותיו בסוגיות המדיניות – הוא צפוי למרוט נוצותיהם של נציגי הליכוד בטרם ייאות לשרבט חתימתו על ההסכם הקואליציוני.
שאלת המפלגות הקטנות רלוונטית גם לגוש המרכז-שמאל. אם מרצ נמחצת תחת גלגלי 'כחול-לבן' ומפלגת העבודה מתכווצת, הסיכוי ש'כחול-לבן', גדולה ככל שתהיה על חשבון המפלגות הקטנות משמאלה, תצליח להרכיב ממשלה או להציב גוש חוסם – קלוש למדי.
לקראת הישורת האחרונה המפלגות הקטנות נלחמות על עצמאותן ומנסות להבטיח עתיד. משה כחלון קיבל השבוע סוכריה בדמות הודעת בנק ישראל שאיששה את הירידה היחסית במחירי הדיור. זה הקלף עליו יצא לבחירות הקודמות ועמו הוא מנופף בבחירות הנוכחיות.
לאורך כל הקמפיין הוא מנסה לבדל עצמו מבנימין נתניהו ויצא בקמפיין אגרסיבי על קולות 'הימין השפוי', כלשונו. סדר היום הביטחוני פגע בו אנושות אך עם שוך הדי הרקטות הוא מנסה בכל הכח להחזיר את השיח הכלכלי למרכז סדר היום.
אביגדור ליברמן מחדד את מאבקיו העיקשים במפלגות החרדיות כשהוא מנסה לבדל עצמו מבנימין נתניהו בסוגיות דת ומדינה. "ימין חילוני", הוא מכנה עצמו ומבטיח כי הא"ב שלו יהיה חוק גיוס בחורי הישיבות ובלימת השפעת הנציגים החרדיים. החרדים רותחים מזעם אך נושכים שפתיים כדי שלא לשחק לידיו ולהעצים את קמפיין ההסתה.
או נפתלי בנט שמגיע לישורת האחרונה עם מתיחות ביטחונית בדרום. אמנם הכוונה המקורית של אנשי הקמפיין היתה לא ללכת על הראש של בנימין נתניהו אך ההכרח לא יגונה, ואם חמאס משתף פעולה ויוצר קמפיין אז למה לא להרים את הכפפה הביטחונית להנחתה.
בנט יעשה הכל כדי לשמר את סדר היום הביטחוני ויציב לבוחריו מראה מול העיניים השואלת את שאלת ביטחונם האישי של כל אזרח ואזרח.
כך משמאל, שם מתאמצים להתבדל מ'כחול-לבן' ומתעקשים שהם 'השמאל האמיתי', כך בקרב המפלגות הערביות. בעוד שמונה ימים נדע מי הצליח יותר ומי לא שרד.