בועז ביסמוט
בועז ביסמוט צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90

באמתחתו רזומה משולב של עיתונאי ודיפלומט והוא כיום עורך העיתון הנפוץ בישראל, 'ישראל היום'.

בועז ביסמוט תומך בהחלת ריבונות על יהודה ושומרון ומחזיק במשנה מדינית שמוציאה לא פעם מהכלים את חבריו למקצוע. בראיון לגיליון החדש של 'ריבונות' פורס ביסמוטא את משנתו:

"אחת הטעויות הגדולות שלנו במשך שנים, היא כשאנחנו מדברים בפורומים בינלאומיים ומסבירים לעולם על חשיבותו של העומק אסטרטגי, ועל כך שאנחנו צריכים את השטח הזה לצורכי ביטחון, ואנחנו שוכחים לשים את הדגש על העניין המהותי העקרוני והחשוב שמאפשר לי שמירה על מה ששלי, וזוהי הריבונות. הטעות היא שאנחנו מדברים עם העולם על ביטחון ולא על ריבונות. משום כך מבחינתם של רבים העניין הזה לא בא בעיניהם בחשבון. זו הסיבה שעד היום אני מוצא את עצמי צריך להצטדק. צריך לשנות את כל השיח".

ואם נשנה את השיח העולם יקבל את הרעיון?

"ראשית, אנחנו צריכים את שינוי השיח לא רק למטרות חוץ, אלא גם למטרות פנים. ביום שבו החברה הישראלית תבין שזו הריבונות שלנו ואנחנו כאן מסיבות ריבוניות, לא נצטרך שוב ושוב להצטדק. זה עצוב שבשנת 2018 אני עדיין צריך להסביר מה אני עושה בארץ האבות".

וכשאתה מסתובב בעולם איך נראה השיח שלך איתם בנושא הזה?

"אני לא רוצה להישמע מתנשא או לא מנומס, אבל בעולם יש הרבה בורות. אפשר להשוות את זה לשיחה עם ישראלי ממוצע על הסכסוך בבלקנים או הבעיות בטימור. כך זה גם בעניין שלנו. בספרו 'כורח ההפרדה' מתאר פרופ' דן שיפטן את התנהלותן של ממשלות ישראל לגבי יהודה ושומרון בבחינת 'לא יודעים אם לבלוע או להקיא'. מכיוון שמדובר בארץ אבות ואני לא מוכן "להקיא", וסליחה על הביטוי הלא מנומס, המסר שלנו לעולם צריך להיות מסר של ריבונות, אבל אנחנו נוטים לחשוש כיצד העולם יקבל את מה שאנחנו אומרים. כך היה במקרה חוק הלאום, כך במונח 'מדינת היהודים' ולא 'מדינת כל אזרחיה' ועוד. אנחנו כל הזמן רוצים לרצות את העולם. לא בושה להגיד שאת מי שאנחנו רוצים לרצות זה את הדורות הבאים וכדי לעשות את זה אנחנו חייבים להבהיר מי ריבון בארצו".

ברמה האישית, מאיפה מגיעה העמדה הזו, שאתה מבהיר שהיא לא ממניע ביטחוני, מהמקור ההיסטורי? הדתי? ממקור אחר?

"במשך 16 שנים הייתי עיתונאי בפריז. שם לא יעלה על דעתם לדבר על מערב פריז מול מזרח פריז. עוד לפני שאנחנו מדברים על עמדה דתית ועל ציונות יש כאן היגיון בריא. במסעותיי בעולם כעיתונאי חוץ הבחנתי במגמה עולמית, לאחד ולא לפלג. כך היה בברלין כשהעולם התרגש ב-89' לראות את העיר מתאחדת, כך כעת בקוריאה כשהחלום הוא לראות את שתי הקוריאות מתאחדות, כך היה כשהעולם חרד מאוד לפני מספר שנים מהאפשרות של חלוקתה של בלגיה וכך במקרים רבים נוספים. אז איך קורה שאותו עולם שחפץ באיחוד, פתאום, כשזה קשור אלינו, הוא רוצה הפרדה?

בנוסף לכך, אספר לך על ביקור שערכו קרוביה של אשתי בישראל. אביה הוא רופא שיניים ללא דעות קדומות בעד או נגד. אחרי ביקור בירושלים הוא ביקש להבין בהיגיון פשוט ובריא איך בדיוק אפשר לחלק את הדבר הזה... מבחינה הגיונית אין בזה שכל. אחרי שדיברנו על הגיון בוא נדבר על צדק: לכל אורך ההיסטוריה נלחמו על ירושלים, ולמרות המצב הדמוגרפי בינינו לבין שכנינו אנחנו הריבונים בירושלים, אז מסתבר שיש ניסים בעולם וכנראה שמישהו מסובב את זה כך כי כך זה צריך להיות, ואני לא מתבייש בכך.

וכל זה מגיע מהשילוב הנפלא של הנוסחה הנהדרת והקסומה של החיבוק שבין יהדות לציונות, ואוי לנו מהיום שבו נפריד בין השניים. כל עוד השניים הללו הולכים ביחד הטיעון של הריבונות חזק, תופס ומנצח".

ומה מקור האמונה הזו שלך?

"כל חיי "רעיתי בשדות זרים". הורי שלחו אותי לבתי ספר זרים. כאשר למדתי באוניברסיטה זו הייתה אוניברסיטה זרה וגם כשגריר חייתי במדינה ערבית. ברוך ה' כעת אני עורך עיתון בארצי מולדתי. כיום, לאחר ביקורים ב-18 מדינות ערביות אני יכול לקבוע שהבעיה היא לא טריטוריאלית. לכל אלה שמדברים על יהודה ושומרון כמקור הסכסוך ומדברים על הכיבוש, אני יכול לומר שמדובר בקשקוש אחד גדול. הרי בני דודיי הפלשתינים לא מוכנים להכיר בריבונותנו על דירת חדר אחד בתל אביב. כולנו יודעים היטב שהדיבורים על יהודה ושומרון הם רק תירוץ, ואני לא מוכן לוותר על המהות שלי, על הזהות שלי, על השורשים שלי, על העבר והעתיד שלי תמורת שלום שלא יהיה".

כעיתונאי אתה מכיר היטב את כל השאלות על תכנית הריבונות, שאלות על דמוגרפיה, מעמד מדיני, משפט בינלאומי ועוד. עד כמה השאלות האלה מעסיקות אותך כשאתה מגבש דעה בנושא יהודה ושומרון? אתה נותן תשובות לעצמך?

"משפט בינלאומי? איזו בעיה יש במשפט הבינלאומי? לא כבשנו את השטח ממדינה ריבונית והוא לא שטח כבוש, כך שהמשפט הבינלאומי הוא לא כמו שמנסים לומר לנו. עצוב לי שהגענו למצב הזה, אבל העולם פחות מטריד אותי. מה שיותר מטריד אותי הוא שבחברה הישראלית, החברה שלנו, יש רבים, כולל עמיתיי למקצוע, שלא רואים בחבל הארץ המקסים הזה חלק מארצנו מולדתנו".

למרות מעמדך כעורך העיתון המוביל בישראל, אתה מרגיש שאתה משלם ברמה האישית או המקצועית מחיר על העמדות שלך?

"אגיד לך איזה מחיר אני משלם... בחג הסוכות הלכנו, אני ומשפחתי לטייל באתר המשכן בשילה. ראיתי שם קוריאנים, סינים וניגרים, אנשים מכל העולם שהגיעו לשם כי הם מכירים בחשיבות המקום הקדוש הזה והקשר שלו לעם היהודי. הייתי שם עם שלושה מארבעת ילדיי, ולאחר הביקור הלכנו ליקב 'גבעות' לטעום מהיין המדהים שלהם, וזה המחיר שאני משלם: יום קסום עם משפחתי...".