בעוד כמעט שבוע בעזרת ה' כולכם תבחרו שוב. כולכם תנסו להיזכר בסיסמאות ובקמפיינים. מי הבטיח מה. מי דיבר יפה. מי נראה טוב בתמונות. מי ישב אצלכם בסלון בחוג בית. מי התארח אצלכם בשבת. עם מי עשיתם סלפי. על מי אפשר לסמוך. מי באמת התחייב.
"מחויבות"- מילה שנדמה שנלקחה מפעולה בסניף, משיעור פרשת שבוע, מפעילות באולפנה, מסמינריון הדרכה או משיחה בצבא.
הרי ביננו- איך אפשר באמת להתחייב למשהו? איך אדם יכול לדעת למה הוא מסוגל ולהבטיח לציבור שלם שיעמוד בכך?
מן הסתם יצא לכם לשמוע ולראות את בצלאל באינספור סרטונים, ראיונות, פאנלים, וכתבות, עומד בפניכם ומתחייב בפשטות וברצינות להמשיך ולשרת אתכם, להמשך ולעסוק בצרכי ציבור באמונה, להמשיך ולפעול בכ"כ הרבה תחומים הנוגעים לציבור שלנו בפרט ולעמ"י בכלל גם בשנים הבאות... ומן הסתם שאלתם את עצמכם- איך נדע שהוא באמת מתחייב?
אז התשובה מאד פשוטה וברורה- הוא יכול להתחייב בפניכם כי גם אני מתחייבת. בעוד שבוע וקצת- בשבילכם הכל יגמר. בחרתם. התפללתם שהכל יהיה לטובה, וכולכם תחזרו לשגרת החיים הברוכה.
הפעילים יחזרו איש איש למקומו. הכתבים יפסיקו לחפש אייטמים. האסטרטגים יוכלו להפסיק לחשוב. וכל הצוותים כולם ישבו לארוחת ערב מכובדת לסיכום עוד תקופה.
אבל אצלי- הכל שוב יתחיל. אני אצטרך שוב להתחייב. נתחיל שנינו שוב יד ביד לצעוד בעוד דרך משותפת, כאשר הוא מחויב לכם ואני מחויבת לו.
מחויבת להיות שם מאחורי הקלעים, באש ובמים. לתמוך, לחזק, לפרגן, לאהוב. מחויבת להמשיך להחזיק את ביתנו, את משפחתנו, בכדי שספינתו המיטלטלת בדרך למחוזות רחוקים תוכל לעגון בסוף כל יום בחוף מבטחים.
מחויבת לעמוד מאחוריו ולצדו, למרות שזה לא קל. מחויבת להיות לפעמים גם אבא לילדים שמתגעגעים.
מחויבת לאפשר, לשחרר, ללוות אותו החוצה- מבלי לדעת מתי יחזור. מחויבת לחכות בזרועות פתוחות- כי הוא יחזור.
מחויבת לדרך. לעם ישראל. לארץ ישראל. לתורת ישראל. מחויבת לזכור שהוא לא מחויב רק לי. מחויבת לדאוג שהוא יהיה מסוגל, מכל הבחינות, להיות מחויב לכם.
אז את ההתחייבות שלו כבר יש לכם. וגם את שלי קיבלתם. עכשיו תורכם.