הגעת גופתו של זכריה באומל הי"ד לישראלדובר צה"ל

צוות מיוחד של צה"ל בראשות ראש אגף כוח האדם, אלוף מוטי אלמוז, הודיע היום (רביעי) לבני משפחתו של זכריה באומל הי״ד כי גופת יקירם שנעדר מאז קרב סולטן יעקב, אותרה, הובאה ארצה וזוהתה בישראל, 37 שנים אחרי שנפל בקרב.

באומל זוהה במכון לרפואה משפטית באבו כביר וכן על ידי הרב הצבאי הראשי, תת-אלוף הרב אייל קרים. מועד ההלוויה ייקבע בימים הקרובים.

צוותי מחלקת הנפגעים של אגף כוח האדם הודיעו למשפחות שלושת נעדרי הקרב בסולטן יעקב שארע ב-11 ביוני 1982, ועדכנו אותם בנוגע לאיתור וזיהוי הגופה. כמו כן עודכנו במידע משפחות נעדרי צה"ל.

מדובר במאמץ רב שנים של קהילת המודיעין וענף איתור הנעדרים במחלקת נפגעים במהלכו בוצעו פעילויות מבצעיות שונות לאיתור נעדרי הקרב.

שיאו של המאמץ בסדרת פעילויות שהוביל בחודשים האחרונים צה"ל בראשות אגף המודיעין והביאה לאיתורו והשבתו ארצה של רב-סמל זכריה באומל הי"ד.

דובר צה"ל מסר כי "צה"ל מחויב להמשך המאמצים לאיתורם של רב-סמל יהודה כץ, רב-סמל צביקה פלדמן וכל נעדרי צה"ל וחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. ראש המטה הכללי, רב-אלוף אביב כוכבי, מפקדי וחיילי צה"ל, מחבקים את כל המשפחות ובתוכן משפחות באומל, פלדמן וכץ ברגעים מורכבים אלה".

אלוף-משנה א׳, מפקד מבצע ״זמר נוגה״ מאמ"ןדובר צה"ל

נזכיר כי בלילה שבין ה-10 וה-11 ביוני 1982 נכנס גדוד שריון 362 לבקאע המזרחי בגזרת סולטן יעקב (בין הכפרים מזרעת ע'זי לחמרה) בכדי להציב חסימות על צירי "מיכה" ו-"טובלנו". הגדוד נקלע לשטח טופוגרפי נחות מול כוחות צבא סוריה מדיביזיה משוריינת 1, שהיו פרוסים בשטחים השולטים בחמרה, רכס סולטן יעקב וג'בל עותפי, לצד כוחות מארגוני טרור פלסטיניים.

אור ליום 11 ביוני, החל הגדוד לנהל חילופי אש עם האויב. סמוך לשעה 09:00 בערך, החל הגדוד לעזוב את השטח בתנועה דרומה על מנת לחבור לכוחותינו. הכוח נע מצומת בידאר אלעדס על ציר "מיכה" וחבר לכוחותינו שהיו ממוקמים על רכסי ג'בל ערבה ותלת אבו-עמר. בשל המצב בשטח, הגדוד הותיר אחריו בגזרה שמונה טנקים, שנלקחו שלל ע"י צבא סוריה וארגוני טרור פלסטיניים.

בתום הקרב, היו לגדוד ולכוחות הנוספים 20 הרוגים ויותר מ-30 פצועים. שלושת הנעדרים, אנשי צוות בשני טנקים, היו מעורבים בשני אירועים שונים בריחוק של כשלושה ק"מ זה מזה: מאירוע אחד, נעדר הלוחם רב-סמל יהודה כץ. מהאירוע השני נעדרו שניים, הלוחם רב-סמל צביקה פלדמן, והלוחם רב-סמל זכריה באומל הי"ד.

שני חיילים נפלו בשבי: התותחן סמל אריאל ליברמן בידי הצבא הסורי והוחזר ביוני 1984, ומפקד הטנק סמל-ראשון חזי שי בידי ארגון ג'בריל והוחזר במאי 1985. בנוסף, מפקד הטנק, סרן זהר ליפשיץ הי"ד שנהרג בקרב, הוחזר ארצה ביולי 1984 על-ידי הסורים.

ריבוי הנעדרים וממצאי הקרב הקשים, לצד הכאוס בזירה, הובילו לדיסאינפורמציה ביחס למקום החזקתם של הנעדרים, גורלם ומצבם ולתמונת מודיעין חלקית ביחס לכך, לאורך שנים רבות.

ממידע מודיעיני מהימן לאותה העת, עלה כי האחריות להחזקת הנעדרים, הייתה בידי גורמים פלסטיניים בזירה הסורית, בהכוונה ובניצוח של צמרת אש"ף דאז, בראשות ערפאת ואבו ג'יהאד. האחרון הוביל מאמץ הסתרה והונאה מתמשך בעניינם, באופן שהכביד על איתור הנעדרים לאורך שנים רבות.

מצעד הטנק

ב-11 ביוני 1982, הוסע ברחובות דמשק, ובין השאר ברחוב הנציגויות הזרות, שדרות אלמאט'ה – אחד מטנקי השלל הצה"ליים שנפל בקרב. טנק זה הוסע בשטח על-ידי בכירי המיליציות הפלסטיניות בשדה הקרב, ובהן אלצאעקה, פת"ח הלבנוני וגורמים פלסטיניים הפועלים בשירות צבא סוריה.

טנק זה, שתמונותיו התפרסמו במערב לאורך השנים, אינו קשור לשלושת הנעדרים, אך היווה אחת הסיבות לכך שהערכת המודיעין בשנים הראשונות ביחס למיקום הנעדרים וקורותיהם לאחר הקרב לא היתה מבוססת דיו. ביוני 2016 הוחזר ארצה מרוסיה טנק שנלקח שלל בקרבות סולטן יעקב.

בית הקברות היהודי בדמשק

ב-4 ביולי 1982 הוטמנו ארבעה ארונות ובהם לכאורה ארבעה חללי צה"ל בבית הקברות היהודי בדמשק (לכל ארון הוצמדה תעודה המצביעה על זהותו הישראלית של החייל שלכאורה נקבר).

ב-1983 נענו הסורים לבקשה לאפשר את הוצאת הארונות מהקברים ולאפשר לצלב האדום הבינלאומי לערוך בדיקה האם הגופות שייכות לחיילים ישראלים. ממצאי בדיקות הצלב האדום, הצביעו כי רק אחד מבין הארבעה הוא חלל צה"ל – סרן זהר ליפשיץ הי"ד, מפקד הטנק של רב-סמל יהודה כץ. שלוש הגופות הנוספות שנמצאו בארונות היו של חללים פלסטינים.

העובדה, כי בבית הקברות היהודי אותר חלל צה"ל אחד בלבד, הביאה למיקוד המאמץ במחקר המודיעיני לאחריות גורמים פלסטיניים בסוריה והנהגת אש"ף.

הפשרת המאמצים המודיעיניים והשלמתם

תהליך המשא ומתן בין ישראל לאש"ף ב-1993 היוו בסיס לפריצת דרך מודיעינית באשר למקום קבורתם של שלושת נעדרי הקרב בסולטן יעקב.

בנובמבר 1993 נמסרה חצי דיסקית של החיל הנעדר, רב-סמל זכריה באומל הי"ד, על ידי ערפאת לשליחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. ממצא זה היווה, לצד מידע חלקי שמסר ערפאת, קצה חוט ממשי וראשוני להתקדמות ביחס לאיתור מקום קבורתם של הנעדרים.

תהליך זה הגיע לכדי הבשלה במחצית השנייה של שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, בעבודת צוות מאומצת ומשותפת של צוות חקירה מיוחד (צח"מ) שהוקם בענף אית"ן (באגף כוח האדם), מחלקת שבויים ונעדרים באגף המודיעין, שב"כ והמוסד. מאמצים אלו הביאו להשגת מידע מהימן ועדכני שאפשר להתקדם בגיבוש הערכת המודיעין ביחס למקום הימצאותו של רב-סמל זכריה באומל הי"ד.

רמ״ח שבויים ונעדרים באמ"ן, סגן-אלוף אבי כאלודובר צה"ל


ראש מחלקת שבויים ונעדרים באגף המודיעין, סא"ל אבי כאלו, אמר כי "שורת מאמצים ובהם פעילויות מבצעיות ומודיעיניות להשבת נעדרי קרב סולטן יעקב בוצעו. מאמצים אלה הביאו להשבתו ארצה של לוחם השריון הנעדר, רב-סמל זכריה באומל ז"ל".

"מדובר במאורע מרגש ואבן דרך משמעותית בפעילות מחלקת השבויים והנעדרים באגף המודיעין. התהליך לא היה יוצא לפועל ללא שותפות אמיתית ורבת שנים של כלל הגורמים בקהילת המודיעין ובצה"ל, מתוך הבנה של חשיבות המשימה ומחויבותם העמוקה של צה"ל ומדינת ישראל להשבת לוחמיה משדה הקרב", סיכם כאלו.