יש די סיבות פוליטיות ופרקטיות להצביע לאיחוד מפלגות הימין, ובשבועות האחרונים דיברתי על כך רבות. במאמר הזה, האחרון שלי לפני הבחירות, אני מבקש לדבר על מהות. על שורשים, שייכות וזהות.
ידועה החקירה הלמדנית שעומדת על ההבחנה שבין "במקרה" (במלעיל) ל"בעצם". בין דבר שהקשר איתו הוא חיצוני ומזדמן לדבר שהחיבור איתו הוא מהותי. יש מפלגות רבות שאדם ציוני דתי יכול להתחבר לנקודה מסוימת בהן. זו יכולה להיות דמות ראויה להערכה, זה יכול להיות מרכיב במצע או בהבטחת בחירות שמזדהים איתה, וזה יכול להיות משהו שנעשה בעבר וראוי להכרת הטוב. אבל יש מפלגה אחת בלבד שמחוברת אל הציונות הדתית בעצם.
בשורת הציונות הדתית היא החיבור המחודש, אחרי אלפיים שנה של נתק, בין היסוד הלאומי של עם ישראל ליסוד הרוחני שלו. זה המצב האידיאלי של "ממלכת כהנים וגוי קדוש". עם שחי ומופיע תורה במציאות. בזה נבדלת, כפי שלימד אותנו הרב קוק זצ"ל, הלאומיות הישראלית מיתר המסגרות הלאומיות - שאינן אלא התאגדות טכנית שנועדה לאפשר חיים טובים יותר של הפרטים המאוגדים בה. דוד המלך היה ציוני דתי. הוא ביסס את מלכות ישראל כהופעה של תורה. לא ירחק היום שבו עם ישראל כולו יהיה ציוני דתי. יהיה זה אותו היום שבו יתגשמו הנבואות על הלב החדש והרוח החדשה שתשיב את עם ישראל לעצמיותו, ותביא אותו לחיות את הלאומיות המתחדשת שלו כאן, בארץ ישראל, על פי התורה.
במשך אלפיים שנה נפרדו התאומים, פשוט כי בגלות לא הייתה לנו לאומיות. היינו עם מפוזר ומפורד. במציאות הלא טבעית הזאת נוצרה תורה של "ד' אמות של הלכה", מנותקת מלאומיות. ואכן, כפי שכותב הרמב"ן, תורת גלות זו אינה אלא בגדר "הציבי לך ציונים", בדרך אל החיבור המחודש ליסוד הלאומי בארץ ישראל. כריאקציה לכך, התעוררות גלי הלאומיות בראשית ימי הציונות הייתה מנותקת מהתורה. הציונות הדתית נושאת את דגל החיבור הגאולי של שני היסודות, ומבקשת להציב את המודל שחי את הלאומיות המתחדשת שאנו זוכים לה בדורות אלה מתוך חיבור עמוק לתורה.
זוהי תורת ארץ ישראל. דרך הפריזמה הזאת מתייחסת הציונות הדתית לכל אחת מהסוגיות העומדות על הפרק. כך, לדוגמה, חזון ארץ ישראל השלמה, שהמפלגה שלנו היא היחידה שעדיין מניפה אותו בראש התורן. זהו חזון המבוסס על היותה של ארץ ישראל המקום שבו יכול האידיאל הגדול של ממלכת כהנים וגוי קדוש להופיע, ועל ההבנה שכל סנטימטר וסנטימטר ממנה בקדושתו חיוני כדי שההופעה הזאת תהיה בשלמות.
התנועה הציונית-הדתית משולה לגוף. בליבה רעיון גדול שמציב מודל לישראלי האידיאלי, ויש לה זרועות רבות שמופיעות את האידיאל הזה ומגשימות אותו בשלל תחומים - בהתיישבות, בתורה, בחינוך, בצבא, בחברה ועוד ועוד. זו תנועה שהיא כולה, בעצם הווייתה ובשלל פעולותיה, הגשמה של אידיאל כללי. הכי לא סקטוריאלי שיש.
להכיל מחלוקות
בשל היותה תנועה מגובשת, חיה ותוססת, היא מטביעה בעשורים האחרונים חותם אדיר על מדינת ישראל באופן שאין לו אח ורע ושהוא חסר כל פרופורציה לחלקה היחסי באוכלוסייה. אין תנועה שהשפיעה ומשפיעה על מדינת ישראל בהיקפים כאלה בחמשת העשורים האחרונים. להובלה כזאת קוראים הנהגה, והיא קיימת בציונות הדתית שנים רבות.
לתנועה הזאת יש גם זרוע פוליטית, שיש לה שני תפקידים: הראשון הוא להביא לידי ביטוי את השקפת העולם שלנו בכנסת ובממשלה. שם מתקבלות החלטות שקובעות סדר יום ומעצבות זהות וערכים. ככל שהזרוע הזאת תהיה גדולה וחזקה יותר, כך ההשפעה שלה על מדינת ישראל תהיה משמעותית יותר. התפקיד השני הוא להזין את יתר הזרועות ולתמוך את פעולתן. וגם כאן, ככל שהייצוג הפוליטי שלנו יהיה גדול יותר כך הוא יוכל לסייע לזרועות האחרות - לחינוך, להתיישבות, לגרעינים, למפעלי החסד והרווחה ועוד ועוד. שילוב של כוח פוליטי עם עשייה ענפה בשטח הוא שילוב מנצח.
במשך ארבע שנים הציפייה, בצדק, היא שכיוון הזרימה יהיה מהזרוע הפוליטית אל יתר הזרועות. פעם בארבע שנים זה צריך לעבוד הפוך. על התנועה כולה להתגייס להצלחת המפלגה. אצלנו זו אינה מפלגה שיש לה ציבור, אלא ציבור שיש לו מפלגה. תנועה שיש לה זרוע פוליטית. זו אולי לא מפלגה מושלמת, אנחנו לא מסכימים איתה בכל דבר ובהחלט ייתכן שחבריה גם טועים לפעמים. לחלקנו גם יש איתה ויכוחים ומחלוקות בסוגיות מסוימות, וגם זה בסדר גמור: מלאכת החיבור המחודש של הלאומיות והתורה היא מלאכת מחשבת מורכבת, ומותר שיהיו בינינו מחלוקות על הדרך הנכונה לבצע אותה, ועל ההשלכות שלה על כל אחת מהסוגיות שעומדות על הפרק במדינת ישראל. זה מקור הזרמים השונים בציונות הדתית, וכידוע, בית המדרש יודע להכיל מחלוקות. ואם בבית המדרש זה כך, על אחת כמה וכמה בעולם המעשה, ובכלל זה בפוליטיקה.
אבל אחרי הכול זו המפלגה שלנו. זו המפלגה היחידה שהחיבור שלה איתנו הוא עצמותי ולא מקרי. זו אינה מפלגה של אנשים, אלא של דרך, וזה מה שמאפשר לנו לסמוך עליה. אנשים באים והולכים, אנשים משנים את דעתם ורואים לפעמים מכאן את מה שהם לא רואים משם, אבל הדרך לעולם קיימת. הצבעה לאיחוד מפלגות הימין היא הצבעה של שייכות: שייכות לדרך, שייכות לגאוות יחידה של הציבור המדהים שנושא אותה בגאון ומגשים אותה בכל המישורים. זו הצבעה של זהות אמיתית. לא מזויפת.
איחוד מפלגות הימין היא המפלגה היחידה שמחויבת לציונות הדתית, לערכיה ולמפעליה - שהם הם שהופכים אותה לתנועה חיה ומשפיעה. נכון, המחויבות הזאת גם כובלת ומגבילה לפעמים. מפלגה של ציבור אינה שייכת לראשיה ואינה יכולה לשמש רק ככלי למימוש שאיפותיהם הפוליטיות. יש מי שהחליט שהמחויבות הזאת גדולה עליו, שהיא כובלת ומגבילה אותו, ולכן הוא מבקש להשתחרר ממנה ולצאת לדרך חדשה ונטולת מחויבות. מרגע זה הוא יכול להציע לנו הרבה דברים טובים, אבל זה כבר לא זה. זה כבר לא קשר עצמותי של זהות, שייכות ושותפות מהותית. בשביל חיבור אינטרסים כזה לא שווה לאבד את השייכות ולהחליש את הכוח הפוליטי של התנועה. לא יהיה זה נכון למשכן את העתיד בשביל ההווה, את האסטרטגיה בשביל רווח טקטי קצר טווח. אז ביום שלישי אנחנו נשארים בבית הטבעי שלנו ומצביעים בהתאם.
הכותב הוא מועמד מטעם איחוד מפלגות הימין