ימים ספורים לפני הבחירות, ושוב מתלבטים רבים טרם החליטו מה לשים במעטפה.
הפעם, בשל הכמות ההיסטורית של המפלגות המועמדות לכנסת, שלל הפיצולים במפלגות הימין, אחוז החסימה הגבוה, הרוויה שחלקים נרחבים בציבור חשים משלטון נתניהו והמחסור באלטרנטיבה ברורה משמאל, נראה שהשאלה למי להצביע פתוחה מאי פעם. אומנם מדובר במערכת בחירות אמוציונלית במיוחד, אבל בשביל מי שבכל זאת רוצה לעשות בחירה מושכלת, אם זה בכלל אפשרי, יצאנו לחפש מדריך מזורז.
"קשה להרכיב מדריך להצבעה מושכלת, בגלל שהאדם הממוצע לא מצביע בצורה מחושבת אלא בצורה רגשית, גם אם הוא חושב שהצבעתו מושכלת", אומר ד"ר ארז יעקובי, מרצה בקריה האקדמית אונו וממחברי הספר 'קילר אינסטינקט' העוסק בקמפיינים פוליטיים. "אלה תהליכים שלא בטוח שאנחנו מודעים אליהם. זאת יכולה להיות אמירה בתזמון מסוים, או אירוע חריג שתופס את סדר היום ברגעים הקריטיים. למשל, אירוע ביטחוני בימים שלפני הבחירות – זה מה שיתפוס את השיח ברגע הבחירות וייקח הרבה אנשים להצבעה סביב הנושא. אם יהיה אירוע כלכלי, זה מה שיוביל את ההצבעה".
אז אין מניע אידיאולוגי או מושכל מאחורי הפתק שאנחנו שמים בקלפי?
"בוודאי שיש, אבל מי שהלך לבחירה מחושבת עשה את זה הרבה לפני השלב שאנחנו נמצאים בו היום. ככל שמתקרבים יותר למועד ההצבעה, היא הופכת לפחות שכלית ויותר רגשית. מי שיגיע לקלפי ורק שם יבחר את הפתק – יצביע מאה אחוז לפי הרגש, ולפי מה שיראה וישמע בדרך לקלפי".
העובדה שההצבעה היא רגשית מובילה את הקמפיינים, לדברי ד"ר יעקובי. המטרה היא לעורר רגש נגטיבי עז כלפי היריב. "שני רגשות מובילים את המצביע בקלפי: פחד ותקווה. מי שמצליח למכור את הרגשות הללו טוב יותר יצליח לנצח. לא סתם נפוליאון אמר שמנהיג הוא סוחר של תקווה".
ובכל זאת, מי שכן רוצה לנסות להצביע אסטרטגית בשלב זה, מה הוא צריך לעשות?
"זה מורכב מכמה דברים, שגם הם לא שכליים לחלוטין. למשל, הבחירה מי הכי מתאים מבחינתנו להנהיג. בעיקרון זאת בחירה מושכלת, שנובעת משיקולים של מה אנחנו יודעים על הדמות שאנחנו בוחרים בה והאם היא ראויה בעינינו. אבל גם בחירה כזאת לא מושכלת לחלוטין. יש מונח שנקרא הילת מנצחים, כלומר שמי שנראה שהוא עומד לנצח מצטייר בעיניי גם כמוצלח יותר, גם אם בתנאי מעבדה לא בטוח כלל שהייתי חושב כך. בחירה אסטרטגית נוספת, שגם בה יש מימד רגשי, היא שאדם צריך לחשוב עם עצמו אם הוא מוכן להצביע למפלגה שעלולה לא לעבור את אחוז החסימה".
נושא אחוז החסימה, במיוחד בבחירות אלה, הופך לשחקן משמעותי ביותר. לראשונה, לא פחות מתשע מפלגות נעות על הציר שסביב אחוז החסימה. רובן, אגב, מהצד הימני של המפה. "אין ספק שהשיקול האסטרטגי של אחוז החסימה צריך לשחק תפקיד משמעותי כשהולכים לקלפי, אלא שבעיניי זה אומר דווקא לא לברוח מהמפלגות שנעות סביב אחוז החסימה", אומר פרופ' אשר כהן, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת בר אילן.
למה?
"צריך לחשוב כמה מתלבטים קיימים בכלל. רוב הסוקרים יגידו לך שמספרם לא עולה על 15 אחוזים, שמתפצלים בין המפלגות. קח למשל את גוש הימין, שם זה בולט יותר. נניח שאתה חושש מאחוז החסימה ורוצה בגלל זה להצביע לביבי. אם חלק מהקולות אכן ילכו לליכוד, הם יוסיפו לו בין שלושה לחמישה מנדטים, אבל שתיים או שלוש מפלגות ימין שלא יעברו ייקחו לאותו גוש בין שמונה ל-12 מנדטים".
הדעות ברורות, המועמדים מתחלפים
השיקול שצייר כהן נשמע כמו דילמת האסיר הקלאסית בתורת המשחקים, אלא שההצבעה הרגשית לוקחת אותו הרחק מהמתמטיקה הקרה. זאת גם הסיבה שמתמטיקאים רבים שפנינו אליהם לצורך הכנת הכתבה לא רצו לקחת בה חלק, אלא הפנו אותנו למומחים במדעי המדינה.
"קשה לתת הגדרה מדויקת כיצד צריך להצביע, בגלל שאנחנו לא מצביעים לרעיונות אלא לזהויות", אומר ד"ר אייל לוין, מרצה במחלקה למדעי המדינה והמזרח התיכון באוניברסיטת אריאל. "הדעות שלנו לרוב מבוססות וטבועות בנו עמוק שנים ארוכות. זה תלוי במקום שבו גדלנו, בתנועת הנוער שהיינו חברים בה, במגזר שלנו, אפילו בעדה ובמצב הסוציו-אקונומי שלנו. הדעות שלנו לא ממש משתנות, בטח לא בקווים הכלליים שבין ימין ושמאל, וגם לא בטוח שבתוך הגושים עצמם".
כלומר, אין מצביעים מתלבטים?
"אין מתלבטים אידיאולוגית, יש מתלבטים טקטיים. אנשים יודעים בדיוק מה הם רוצים, אלא שהם רוצים לדעת מי יכול להגשים את מה שהם רוצים על הצד הטוב ביותר".
גם פרופ' כהן טוען שיכולת הביצוע של המועמדים צריכה להיות מרכיב מרכזי בשיקולי ההצבעה. "רעיונות זה דבר יפה במיוחד, אלא שהמצביע האסטרטגי יודע גם שצריך לוודא שמי שהוא בוחר בו יוכל לקיים את התוכניות שלו. לכן אותו מצביע צריך לעשות תחקיר ולראות מה הם ההישגים והמעשים שהמועמדים השונים השיגו. אבל לא זאת נקודת הבסיס שצריך להתחיל בה. קודם כול האדם צריך להחליט עם עצמו מה הנושאים שחשובים לו יותר, לעשות סדר עדיפויות, ואז לראות מה הן האופציות שעומדות לפניו. רק אחר כך אפשר להתחיל להכניס את שאר השיקולים. אין טעם להצביע למישהו מסוים לפני שעושים את התהליך הראשוני הזה".
לעומת כהן, ד"ר לוין מציג תמונה קצת שונה: "זה לא באמת מעניין מה המצע של כל מפלגה. לדוגמה, יש לי חבר שבנערותו היה פעיל שלום עכשיו, ואחר כך הוא רק הלך להצביע למפלגות שמאל. לפני כמה זמן הוא מתקשר אליי ואומר לי שהוא צריך עזרה בתחום שלי. הוא אמר שהוא רוצה לעשות הצבעה מחושבת, ולכן הוא יצר רשימה של כל הרעיונות והמצעים של המפלגות השונות. אלא שברגע שהוא הגיע לליכוד הוא נתקל בבעיה, כי לליכוד אין מצע ולכן הוא לא יודע מה לעשות. שאלתי אותו אילו היו כתובים במצע הליכוד פתרון שתי המדינות, נסיגה מלאה לקווי 67' ועוד דברים בסגנון, האם הוא היה מצביע לליכוד. הוא בכנות אמר לי שבחיים הוא לא יהיה מסוגל לשים בקלפי ליכוד. כך שההצבעה שלנו רחוקה מלהיות מושכלת על פי רעיונות, ומונחית בראש ובראשונה לפי הזהות שלנו".
"בוודאי שהחלוקה הראשונית שלנו היא של הזהות", מסכים פרופ' כהן. "אלא שאם בעבר הזהות שלנו הייתה מפלגתית, היום הזהות שלנו היא גושית, ובתוך הגוש נמצאים בין היתר השיקולים האסטרטגיים. הליכוד, למשל, קיבל פעמיים ב-20 השנים האחרונות פחות מ-20 מנדטים. ב-2006 הוא קיבל 12 מנדטים וב-99' הוא סיים עם 19 מנדטים. כלומר הקהל הבסיסי של המפלגות לא באמת קיים כמו בעבר. מפלגת העבודה היא הדוגמה הכי טובה לזה כיום".
"הזהות עם הגושים קיימת מבחירות 77'", אומר ד"ר לוין. "מאז, אם תיקח את הנתונים תראה שאין הבדל משמעותי בין הגושים מבחירות לבחירות. כלומר, יש יותר ימניים שמצביעים מאשר שמאלנים. הפעמיים היחידות שהתחלף השלטון מימין לשמאל היו ב-92', אז היו יותר קולות לימין אבל המפלגות לא עברו את אחוז החסימה, וב-99', אז היו בחירות ישירות. בכל שאר המקרים ניצחו מפלגות ימין או מפלגה שיצאה מתוך הימין (קדימה ב-2006, א"מ)".
ד"ר יעקובי מציג דרך אחרת לבחירה מושכלת: "קודם כול, צריך להבין שלא נצביע למי שתואם באופן מוחלט את הדעות שלנו, ולו בגלל העובדה שאין מועמד כזה. עם כל מועמד יש דברים שנסכים יותר ודברים שנסכים פחות, ויש נושאים שלא נסכים עליהם כלל. לכן לא צריך לחפש התאמה, אלא לפעול על פי שיטת האלימינציה. להתחיל לפסול עד שנשארים עם מועמד אחד שמוביל על השאר. בנוסף לכך, בגלל שזו הצבעה רגשית, צריך גם לתת לעניין הזה משמעות. אדם צריך לעצום את העיניים ולחשוב האם הוא מרגיש בנוח עם ההצבעה שלו".