אחים יקרים, מצביעי זהות.
אין מנחמים את האדם בשעה שמתו מוטל לפניו ותקוותו נכזבה. כמי שהתנגד עקרונית ובאופן חריף למצע ולקו אותו הובלתם.
מניסיון העבר של תקוות הרוכבות על הגל של התסכול מהמציאות הקיימת, ומנטיעת אשליה שהמציאות שאינה מושלמת אינה נובעת ממורכבותה ומהקצב של התקדמות המציאות לגאולתה 'קימעא קימעא', אלא מרשלנותם המנהיגים ומקבעונם של המפלגות הקיימות שפוחדים פן 'יזיזו להם את הגבינה'.
האשליה המתוקה שהתיקון קרוב, ורק צריך את השליח שיושיע, והנה היא המשנה הסדורה שנחשפה יש מאין וביכולתה לגאול את העולם, והכל ישתנה כאן ועכשיו. ומחשש גדול שנובע מניסיון העבר - לתסכול הנורא וממפח הנפש שבהתנפצות התקווה והאשליה לקרקע המציאות.
אני קורא אליכם בכאב. אחים אנחנו. כולנו צריכים להתחבק בשעה זו. חיבוק של אחים אוהבים. ולתמוך איש באחיו. אל תשעו לכל השמחים לאידכם. זו אינה נובעת מגדולת נפש אלא מקטנות.
אנא מכם, את כל האנרגיות העצומות שהשקעתם בפיתוח התקווה, השקיעו כעת בשילוב ידיים איש אל אחיו. בנחמת איש מחברו.
לבל תגרום האכזבה לניכור ליסודות ולשורשים מהם באנו.
ולבל יגרום התסכול להאשמות לכל עבר ולשנאה.
לבל יגרום הכעס לבעיטה בכל.
ולבל יגרום הצער לשפוך את התינוק עם האמבטיה.
הבה נלמד מכך כולנו שיעור לעתיד. לא להתחפר. נחזור בענווה לבית המדרש של תורת הנצח, נעמוד באותה עוצמה בענווה מול מציאות הבריאה האלוקית ולא בהתנשאות. נכיר כולנו בכך שלא רק ה'חירות' היא יצירה אלוקית. גם 'כבלי המציאות' הם מנפלאות 'סוד הצימצום' שבבריאה האלוקית, והתיקון יבוא רק מתוך חזון המכיר את מגבלות המציאות המרחב והזמן. עם הרבה סבלנות וסובלנות.
עוד כעשרה ימים נסב כולנו לליל הסדר. בצד מצת ה'חירות' נאכל גם את 'המרור' שבשעבוד ובצרת הצמצום של המציאות. על פי הלל הזקן עלינו לאוכלם כאחד. כי אין זה בלא זה. כי אין טוב בלי רע. ואין מציאות ללא חסרונות. ואין התקדמות ללא סבלנות. וגם הצמצום והמגבלות של המציאות הם לטובה.