בשנות השבעים של המאה הקודמת יצא ספרו של ארתור בלוך 'חוק מרפי ועוד סיבות אחרות מדוע דברים משתבשים', אוסף חוקים משעשעים שרובם ככולם יישומים שונים של חוק מרפי עצמו.
אחד מהחוקים שם נחקק גם בתודעתי, בעיקר משום שהוא מכונה בספר "חוק סגל". לימים גיליתי שמדובר בשם שהשתבש (אלא מה), שכן החוק מיוחס לאיש רדיו בשם לי סיגל. אין שום סיכוי שהייתי זוכר את חוק סיגל. וזה לשון החוק: "אדם עם שעון אחד יודע מה השעה. אדם עם שני שעונים לעולם לא יהיה בטוח".
היום אתם כבר אמורים לדעת את תוצאות הבחירות: מי ניצח, מי הפסיד והאם תומכי זהות יצאו יחד להתרעננות בסדנת ויפאסנה. אבל הטור הזה נכתב לפני הבחירות, בעת שהכותב טרם החליט על אופן הצבעתו. אדם עם מפלגה אחת יודע מה להצביע. אדם עם שלוש מפלגות הקרובות לעמדותיו במידה כמעט שווה – לעולם לא יהיה בטוח. אבל היי, לשם כך נועדו תשדירי התעמולה בטלוויזיה וברשתות החברתיות – כדי להראות לאנשים כמוני את הדרך. ובכן, צפייה מרוכזת בסרטוני הבחירות 2019 מעלה תובנה אחת ברורה ומבאסת: לשעון הזה בכלל אין מחוגים.
תשדירי המפלגות, בעיקר בטלוויזיה, נראו השנה כמו משחקי ליגת העל בכדורגל: נדמה שכל קבוצה רצתה שהאחרת תנצח. היו שנים שבהן התשדירים היו זירת רעיונות, נתונים ומאמץ ליצור הזדהות של הצופים בעזרת קרייני רצף, בדרנים ותומכי מפלגה מוכרים. כן, גם אז היו לכלוכים, אבל לפחות הייתה הרגשה שאנשי הקמפיין מאמינים לעצמם ולתשדיריהם. כיום נדמה שהם אפילו לא מתאמצים, והרייטינג בהתאם. מיטב מוחות הפרסום שולחים אל המסך תשדירים קצרים, חזרתיים, נמוכים ונטולי אמת פנימית, לרוב עם קו מחבר פשוט ובסיסי - בנט לביטחון, כחלון הוא בגין, ש"ס והרב עובדיה – או במקרה של הליכוד: סתם. מילים. בלי. קשר.
הגועל האמיתי ממערכת הבחירות אינו רק תוצאה של הלכלוך והפילוג, אלא גם של ההבנה שמאחורי תעמולת השנאה אין כלום מלבד ציניות קופירייטרית מחושבת ונטולת רגש. אבל עזבו את התעמולה השלילית. מישהו זוכר סרטון בחירות אחד שבו מוצגים בגאווה המועמדים ברשימה, על קורות חייהם והישגיהם? האומנם משרדי פרסום שלוחצים על כפתורי שטיפת המוח עדיפים על אמונה אמיתית במפלגה ובאנשיה, רק כי כך אמר האורקל ארתור פינקלשטיין לפני יותר משני עשורים?
ניקח לדוגמה את הסרטונים של הימין החדש. בנט ושקד החליטו להקים מפלגה חדשה, להביא מועמדים חדשים וקולות חדשים ורוח חדשה ולפנות למצביעים חדשים בדרך למפלגת שלטון חדשה. ומה היה חדש בקמפיין המפלגה? בקושי סרטון רשת נשכח אחד שבו מופיעים חלק מהמועמדים, יפים ושותקים, וכל יתר הקמפיין בנט ושקד, שקד ובנט, בנט ושקד ובנט. אה, וגם ביקורת על הממשלה, שבנט ושקד היו חלק ממנה. הימין הישן.
על סרטוני היונה והבושם של השניים אין טעם להרחיב את הדיבור. אלה בדיוק מסוג הסרטונים שגרמו לנו ללעוג לתשדירי מרצ בניינטיז: ילדותיים, מתחכמים, אליטיסטיים, ולא מביאים לקלפי אף אחד. רמת ההפקה גבוהה, רמת השכנוע סמיון גרפמן. תוצאות הבחירות לא רלוונטיות לטיעון. גם אם קרה נס ובנט נמצא בדרכו למשרד הביטחון, לתשדירים ולסרטונים אין חלק ונחלה בהישג. הדבר נכון כמעט לכל המפלגות. בימינו, אם סרטון בחירות יביא ניצחון, זה כנראה יהיה למפלגה היריבה. איך זה בתור חוק סגל חדש? הממ, לא משנה, העיקר שיאייתו את שמי נכון.