בפינה שהוקדשה לו בתכנית הבוקר בערוץ 7 \"הערות על המצב\" ניסה אתמול משה פייגלין, מתנועת \"מנהיגות יהודית\", להתחקות אחר השורש המשותף שהצמיח את התופעות הקשות שאנו חווים בעת הזאת.
\"העניין הוא\", אמר פייגלין, \"שאנו מסרבים להמליך עלינו את אלוקי ישראל\", והוא מוסיף: \"למעשה אנו ממליכים עלינו כל אליל שמסתובב בסביבה, חוץ מאשר את אלוקי ישראל – ו\'מה לעשות?\' עם היהודים השיטה הזאת אינה פועלת. יהודים ואלילים – לא הולך ביחד\".
\"קחו למשל\", מציע פייגלין, \"את הפסקת האש המתועבת הזאת, שעליה הכריז שרון: לא ברור כמה יהודים כבר שילמו בחייהם בעקבותיה, וכמה עוד יוקרבו על מזבח עבודת האליל הזה\".
\"כן, רבותיי\", פונה פייגלין את המאזינים: \"מדובר כאן בעבודה זרה של ממש, משום שהפסקת האש הזו באה להוכיח לעולם שהצד התוקפן הוא הערבים, וזו השקפת עולם נוצרית שהצד הצודק הוא בהכרח הצד החלש והמותקף... המלכנו עלינו את התרבות הנוצרית במקום את האלוקים שלנו. לו המלכנו עלינו את הקב\"ה אז הדבר האחרון שהיה מעניין את המנהיגות שלנו היה מי התחיל. כן היה מעניין את המנהיגות שלנו כיצד להוריש את הארץ שנתן לנו בורא עולם מידי הערבים, וכיצד לחסל כל גוי שמרים ראש נגד עם ה\'\".
\"טוב\", ממלא פייגלין את הבטחתו: \"אני חייב לכם עוד מילה על אולם ורסאי. כולם מדברים היום על חוסר המשמעת לחוקים, ועל תרבות ה\'סמוך\' של הישראלי. אני חושב שהבעיה היא בדיוק הפוכה. אולמי ורסאי קרסו כי היו שם יותר מדי חוקים. אתם מבינים?, אנחנו הפכנו את החוק לאלוהים. עכשיו ימציאו עוד 5000 חוקים כדי שזה לא יקרה שוב, אבל זה כן יקרה שוב, ואתם יודעים למה? מפני שאותו פקיד בעירייה, שהמליך עליו את אליל החוק במקום את הקב\"ה, פנה לבית המשפט, וביקש צו סגירה. בית המשפט, כלומר החוק, סירב לתת את הצו החוקי, ומה אמר לעצמו עובד האלילים מהעירייה? \'אני בסדר! לפי כל הקריטריונים החוקיים אני בסדר!...\' אבל לו המליך עליו הפקיד את הקב\"ה הוא היה חייב דין וחשבון לא לחוק אלא לעין הצופייה מלמעלה. או אז הוא היה יוצא בערב לארמונות ורסאי, ועומד שם ערב אחר ערב כדי להודיע לכל מי שנכנס: \'אתה מסכן את חייך!\'. האמינו לי שצ\'יק צ\'אק הבעלים היו מתקנים כל מה שנדרש\".
\"בקיצור, רבותיי\", מסכם פייגלין: יהודים צריכים לעזוב את האלילות ולהמליך עליהם את הקב\"ה. אין זו מליצה. זה עניין פרקטי מאד – עניין של חיים ומוות\".
\"העניין הוא\", אמר פייגלין, \"שאנו מסרבים להמליך עלינו את אלוקי ישראל\", והוא מוסיף: \"למעשה אנו ממליכים עלינו כל אליל שמסתובב בסביבה, חוץ מאשר את אלוקי ישראל – ו\'מה לעשות?\' עם היהודים השיטה הזאת אינה פועלת. יהודים ואלילים – לא הולך ביחד\".
\"קחו למשל\", מציע פייגלין, \"את הפסקת האש המתועבת הזאת, שעליה הכריז שרון: לא ברור כמה יהודים כבר שילמו בחייהם בעקבותיה, וכמה עוד יוקרבו על מזבח עבודת האליל הזה\".
\"כן, רבותיי\", פונה פייגלין את המאזינים: \"מדובר כאן בעבודה זרה של ממש, משום שהפסקת האש הזו באה להוכיח לעולם שהצד התוקפן הוא הערבים, וזו השקפת עולם נוצרית שהצד הצודק הוא בהכרח הצד החלש והמותקף... המלכנו עלינו את התרבות הנוצרית במקום את האלוקים שלנו. לו המלכנו עלינו את הקב\"ה אז הדבר האחרון שהיה מעניין את המנהיגות שלנו היה מי התחיל. כן היה מעניין את המנהיגות שלנו כיצד להוריש את הארץ שנתן לנו בורא עולם מידי הערבים, וכיצד לחסל כל גוי שמרים ראש נגד עם ה\'\".
\"טוב\", ממלא פייגלין את הבטחתו: \"אני חייב לכם עוד מילה על אולם ורסאי. כולם מדברים היום על חוסר המשמעת לחוקים, ועל תרבות ה\'סמוך\' של הישראלי. אני חושב שהבעיה היא בדיוק הפוכה. אולמי ורסאי קרסו כי היו שם יותר מדי חוקים. אתם מבינים?, אנחנו הפכנו את החוק לאלוהים. עכשיו ימציאו עוד 5000 חוקים כדי שזה לא יקרה שוב, אבל זה כן יקרה שוב, ואתם יודעים למה? מפני שאותו פקיד בעירייה, שהמליך עליו את אליל החוק במקום את הקב\"ה, פנה לבית המשפט, וביקש צו סגירה. בית המשפט, כלומר החוק, סירב לתת את הצו החוקי, ומה אמר לעצמו עובד האלילים מהעירייה? \'אני בסדר! לפי כל הקריטריונים החוקיים אני בסדר!...\' אבל לו המליך עליו הפקיד את הקב\"ה הוא היה חייב דין וחשבון לא לחוק אלא לעין הצופייה מלמעלה. או אז הוא היה יוצא בערב לארמונות ורסאי, ועומד שם ערב אחר ערב כדי להודיע לכל מי שנכנס: \'אתה מסכן את חייך!\'. האמינו לי שצ\'יק צ\'אק הבעלים היו מתקנים כל מה שנדרש\".
\"בקיצור, רבותיי\", מסכם פייגלין: יהודים צריכים לעזוב את האלילות ולהמליך עליהם את הקב\"ה. אין זו מליצה. זה עניין פרקטי מאד – עניין של חיים ומוות\".