כשנחתה החללית אפולו 11 לראשונה על הירח היה מי שאמר כי מבחינה דתית מדובר בפלישה למלכות שמיים, שכן נאמר "השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם".
דברים אלה הם כמובן חסרי משמעות. הקב"ה מצוי בכל מקום בקוסמוס, ואין שכינתו שורה על הירח יותר מאשר בסמטה צדדית בכפר מרוחק ביבשת אפריקה.
ומנגד, הקב"ה לא נתן לנו רק את הארץ, כי אם נטע את יסוד "ומלאו את הארץ וכבשוה" על פני היקום כולו. גבולות "הארץ" הם גבולות ההוויה.
נחיתה על הירח היא אחד הצדדים המופלאים של היצירה האנושית, וההתרגשות הרבה על ההישג העצום של מדענים ישראליים, (ובשעה זו אינני יודע אם הכל יעלה כשורה אם לאו, אבל גם מה שנעשה עד כה הוא מדהים) נובעת מהמפגש עם ההרואי באדם, כוח-היצירה שבו, שמממש את צלם אלוהים שבו. וכך חוברים מעשה שמיים ומעשה אדם זה אל זה.
בד בבד, לעולם אנו זוכרים כי חכמינו לימדו אותנו "איזהו גיבור – הכובש את יצרו", ואת ההכרה כי במקביל ליצירה הטכנולוגית אנו נקראים ליצור את עצמנו, להקשיב לקולות הפנימיים שבנו, ליילד אותם, לעצב את המידות הטובות, ולעשות טוב בעולמנו. כשהגבורות השונות של האדם משלימות זו את זו – אנו חוזים בפלא הגדול שנקרא "חיים ארוכים", חיים של משמעות.
לקבלת "הזיק היומי" מאת הרב יובל שרלו: וואטסאפ, טלגרם ופייסבוק