שלושה גופים עסקיים הגישו אתמול לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תביעה יצוגית נגד חברות הטלפון הסלולארי סלקום ופלאפון בשל גביית יתר בשיעור של מאות אחוזים מעל המותר עבור שיחות נכנסות מצרכנים שאינם מנויים שלהם.
כתבת עתי"ם מוסרת כי התובעים- מגורים ייזום ובניה בע"מ, דאובר אדריכלים בע"מ וחברת ההפקות הטלויזיניות וסלי תקשורת בהפקות בע"מ- טוענות כי הדעה הרווחת בציבור, שלפיה קיימת תחרות בין חברות הטלפוניה הסלולארית הינה מוטעית בכל הקשור לתעריפי שיחות נכנסות על ידי מי שאינו מנוי של הרשת.
כמו כן נטען כי מאחר והצרכן אינו יכול לבחור באמצעות איזו רשת לסיים את השיחה שחייג מהמפעיל שלו, ומאחר שאין שרות אחר שיכול לקשרו לרשת זו, נוצר בידי כל אחת מהרשתות הנתבעות כוח מונופוליסטי בכל הקשור לשוק השיחות הנכנסות. עובדה זו גרמה בין היתר לכך שמחירי שרות השיחה הנכנסת היו במגמת עליה לאורך כל תקופת התביעה: 5/1996-10/2000, למרות שהתחרות בין המפעילות הסלולאריות רק הלכה והתעצמה בתקופה זו.
כמו כן נטען, כי כשל השוק הזה נסתר מעיניו של הצבור ובמידה מסויימת גם הוסתר בכוונה על ידי מפעילות הסלולארי.
עוד נטען בתביעה כי החברות הנתבעות שזיהו כשל שוק זה ניצלו זאת לרעה בכך שגבו מצרכנים, אשר אינם מנויים שלהם, תעריפים מופקעים עבור השימוש בשירות שיחה נכנסת לרשתם. בעוד שממצאי משרד התקשורת מצביעים על כך שהמחיר הראוי לדקת שיחה נכנסת הוא 25 אג' (לא כולל מע"מ) בלבד, גבו הנתבעות בחלק מתקופת התביעה מחיר גבוה במאות אחוזים מהמחיר שמשרד התקשורת קבע כמחיר ראוי, ובכל מקרה, מחיר הגבוה בצורה משמעותית ביותר ממחיר זה.
בתוך כך נטען כי החל מה-2 באוקטובר 2000 וכתוצאה מפשרה שאליה הגיע משרד התקשורת עם סלקום ופלאפון, שקבע תעריף אחיד עבור שיחה נכנסת שמספקת כל אחת מחברות הסלולארי לרשתה, תעריף אשר הולך ויורד בצורה משמעותית במשך הזמן. טרם נתנה החלטה בבקשה.
כתבת עתי"ם מוסרת כי התובעים- מגורים ייזום ובניה בע"מ, דאובר אדריכלים בע"מ וחברת ההפקות הטלויזיניות וסלי תקשורת בהפקות בע"מ- טוענות כי הדעה הרווחת בציבור, שלפיה קיימת תחרות בין חברות הטלפוניה הסלולארית הינה מוטעית בכל הקשור לתעריפי שיחות נכנסות על ידי מי שאינו מנוי של הרשת.
כמו כן נטען כי מאחר והצרכן אינו יכול לבחור באמצעות איזו רשת לסיים את השיחה שחייג מהמפעיל שלו, ומאחר שאין שרות אחר שיכול לקשרו לרשת זו, נוצר בידי כל אחת מהרשתות הנתבעות כוח מונופוליסטי בכל הקשור לשוק השיחות הנכנסות. עובדה זו גרמה בין היתר לכך שמחירי שרות השיחה הנכנסת היו במגמת עליה לאורך כל תקופת התביעה: 5/1996-10/2000, למרות שהתחרות בין המפעילות הסלולאריות רק הלכה והתעצמה בתקופה זו.
כמו כן נטען, כי כשל השוק הזה נסתר מעיניו של הצבור ובמידה מסויימת גם הוסתר בכוונה על ידי מפעילות הסלולארי.
עוד נטען בתביעה כי החברות הנתבעות שזיהו כשל שוק זה ניצלו זאת לרעה בכך שגבו מצרכנים, אשר אינם מנויים שלהם, תעריפים מופקעים עבור השימוש בשירות שיחה נכנסת לרשתם. בעוד שממצאי משרד התקשורת מצביעים על כך שהמחיר הראוי לדקת שיחה נכנסת הוא 25 אג' (לא כולל מע"מ) בלבד, גבו הנתבעות בחלק מתקופת התביעה מחיר גבוה במאות אחוזים מהמחיר שמשרד התקשורת קבע כמחיר ראוי, ובכל מקרה, מחיר הגבוה בצורה משמעותית ביותר ממחיר זה.
בתוך כך נטען כי החל מה-2 באוקטובר 2000 וכתוצאה מפשרה שאליה הגיע משרד התקשורת עם סלקום ופלאפון, שקבע תעריף אחיד עבור שיחה נכנסת שמספקת כל אחת מחברות הסלולארי לרשתה, תעריף אשר הולך ויורד בצורה משמעותית במשך הזמן. טרם נתנה החלטה בבקשה.