השבוע ליווינו לבית עולמה את חמותי אשת החינוך הוותיקה, מרים וינפלד ז"ל, אמא של אשתי הרבנית ד"ר מלכה שנוולד.
משארית הפליטה ובני הדור של 'משואה לעוצמה', שלכל אחד מהם סיפור חיים מעורר השראה, על השרדותם בשואה בניסי ניסים והגעתם לארץ חסרי כל, ומתוך תעצומות נפש יוצאות דופן התגברו על הטראומה הנוראית אותה חוו, קמו על רגליהם, ובנו את חייהם בעשרת אצבעותיהם, כמעט מאפס, בלי גב כלכלי וללא תמיכה נפשית, והיו שותפים למפעל בנין המדינה והקמת מערכת החינוך הדתי הממלכתי.
וינפלד לבית האס, נולדה ברומניה בשנת תרצ"ב – 1932. אמה נפטרה מיד לאחר השחרור ממחנה הריכוז, ואביה נאסר על ידי הרומנים משום שהיו בעלי תחנת הקמח האזורית.
אחרי מאורעות התופת של השואה, היא וארבעת אחיה נאלצו לנסות ולהסתדר בכוחות עצמם למרות המחסור הנורא. בני משפחתה כולם נותרו דתיים ומאמינים. באמונתם הציונית הגדולה שמו פעמיהם לארץ ישראל להיות שותפים לבנית המדינה ויצירת התקוה.
האח הגדול מוטי הי"ד היה הראשון שהצטרף לתנועת הבריחה והגיע לארץ וכאן נאסר ע"י הבריטים והיה עצור במשך כשנה. לאחר שחרורו הצטרף לפלוגה הדתית של חי"ש תל אביב. נפצע בראשו מרסיס פגז ירדני בקרב על גימזו ונפטר מפצעיו.
וינפלד הצטרפה לאונית מעפילים בדרכה ארצה וגם היא נעצרה בדרך ונשלחה לקפריסין. נערה צעירה בודדת בעולמה, חסרת כל.
עם הקמת המדינה, לאחר ששוחררה, נשלחה עם עוד נערים ונערות דתיים בני גילה ל'מקוה ישראל' ושם לראשונה ניתנה להם מסגרת תומכת, מסגרת חינוכית ולימודית. המוסד שימש להם כבית וכמסגרת שניסתה ליצור עבורם סוג של חווייה מתקנת, לטראומת התופת שחוו.
המוסד הקנה להם גם תשתית ידע דתית להשלמת החוסר שנגרם כתוצאה משנות השואה הארוכות שבה לא היתה אפשרות לקיים מסגרת לימודית דתית מסודרת. בתום תקופת לימודיהם עלתה לסמינר בית הכרם ללימודי הוראה. הכלים והידע שקיבלו בסמינר היו בסיסיים למדי. ומיד בתום הלימודים נשלחה לשמש כמורה בחינוך הדתי בריכוזי עולים באזור חיפה.
בדיעבד ניתן לומר שהיא וחבריה לא קבלו את ההכשרה המתאימה לתפקיד הכבד שהוטל על כתפיהם. אבל באותם ימים לא היתה אפשרות אחרת. המערכת שיוועה למורים דתיים, ולא היתה ברירה אלא להשליך את פרחי ההוראה הצעירים וחסרי הניסיון למים הסוערים של מערכת החינוך הדתית המתחדשת.
הם היו החלוצים שהקימו את מערכת החינוך הדתית יש מאין, מערכת שקמה והתבססה בכל קצוות הארץ בערים ובישובים. הם הניחו את היסודות לחינוך הדתי הממלכתי. הם ניצבו בחזית החינוכית הדתית ועסקו באיחוי השבר הגדול של פליטי השואה שזה עתה עלו לארץ, ועסקו בקליטת העליה הגדולה של עולי ארצות צפון אפריקה.
הם היו חדורי מוטיבציה ותודעת שליחות, שבמידת מה גם ריפאה את שברם שלהם מנוראות השואה. ואולי היא אף הוזנה מהטראומה של השואה ומהחישול של כוחות הנפש בהתמודדות עם נוראותיה, והרצון להקים את מדינת ישראל כמדינה חזקה ומפותחת – 'משואה לעוצמה'.
את מבחני הבגרות והשכלתם התיכונית והאקדמית השלימו היא ושכמותה רק בגילאים מאוחרים, לאחר שכבר שימשו בתפקיד מספר שנים לא מועט.
לימים הקימה וינפלד את ביתה בחיפה עם מר נפתלי וינפלד ז"ל, גם הוא ניצול שואה שמיד עם עליתו לארץ גוייס לצה"ל והיה במחזור הראשון של חיל השריון ואף השתתף בכיבוש העיר לוד. מתוך אמונה גדולה גידלו יחד משפחה דתית לתפארת.
היא הקדישה את חייה לחינוך הדתי, היא שימשה במהלך השנים כמורה וכמנהלת בבי"ס כרמל בשכונת אחוזה שבחיפה. ניסיון החיים שלה ואמונתה האיתנה איפשרו לה לראות את התלמיד בראיה מיוחדת להאמין בו ולתת לו תעצומות וכלים להצלחה גם במקום שהוא ואחרים איבדו תקוה להצלחתו.
היא זכתה וגידלה בשנות עבודתה אלפי תלמידים בחינוך הדתי. לימים ביקש אחד מתלמידיה המפורסמים, השר נפתלי בנט, כשהתמנה לתפקידו - להעלות על נס כיצד הגישה שלה קידמה אותו בתחילת דרכו לאחר עלייתם ארצה: "הייתי תלמיד בינוני וספורטאי מצויין", סיפר השר. "הזכרונות שלי מבית הספר הם יותר מתחום הטיולים ופחות מתחום הלימודים. לאחר שחזרתי מארצות הברית עם עברית שנחלשה, בבית הספר יסודי כרמל קיבלה אותי מורה בשם מרים ויינפלד. לא אשכח אותה - היא נסכה בי ביטחון, היא הקשיבה לי והפכה לדמות מאוד משמעותית עבורי".
הדור של 'משואה לעוצמה' הולך ונעלם מנוף חיינו חשוב שנכיר ונספר את סיפורם למען 'תכתב זאת לדור אחרון'. יהי זכרה של מרים וינפלד ז"ל ברוך לעד ולעולמי עולמים.