זו הייתה סיסמת הקמפיין הכי לא קמפיינית שיש. אנחנו בדור שבו אנשים מתחברים לחזון, חופש, חירות ותקווה - פחות למחויבות. להיות מחויב זה קשה, זה דורש, ולעיתים זה נראה כמצמצם וחונק. אך בלחץ של פתיחת הקמפיין של איחוד מפלגות הימין הסלוגן תפס, ובסופו של יום התברר שעל המילה הזאת היו הבחירות.
מול חזון אוטופי ומסוכן של משה פייגלין שקרא להפרדת דת ומדינה, מול הקמפיין של הימין החדש שהעמיד בפרונט אנשים שנטשו בית ופחות עסק בדרך. איחוד מפלגות הימין דיבר על מחויבות לדרך, לערכים, לבית של הציונות הדתית, מחויבות שבסופו של דבר הוכיחה את עצמה. מתברר שגם החזון הגדול, הרוח והתקווה מתחילות במחויבות ובשורשים.
ציבור גדול נתן אמון במחויבות הזאת, מה שמפיח המון תקווה ואור להמשך. זו איננה רק סיסמת קמפיין. עלינו לממש באופן מעשי את המחויבות הזאת ולפעול בציבוריות הישראלית לאורה.
בשבועות האחרונים נחשפנו בעלוני ועיתוני סוף השבוע למודעות של מפלגות שונות כמו כחול לבן, הימין החדש, זהות והליכוד שחשפו את "הנבחרת הסרוגה" ואת המועמדים שלהן עוטי הכיפה והמטפחת. הרצון לאחדות השורות הוא חיובי וחשוב, עם אחד אנחנו. השאלה הגדולה היא על מה מוותרים ואת מה מטשטשים בשם אותה אחדות.
מאז ומעולם אנשי הציונות הדתית הרימו על נס את דגלי העם התורה והארץ. מסירות הנפש על כל גבעה הייתה יחד עם מאבק בלתי מתפשר על זהותה היהודית של המדינה. זהו הדנ"א שלנו. ההבנה שמדינת ישראל היא חלק מתהליך הגאולה היא זו שדוחפת אותנו לעשייה ולהשפעה בכלל המערכות כגון הצבא, המשפט, הכלכלה ועוד. איך היה הסלוגן שלנו פעם? "נותנים את הנשמה למדינה".
מפלגות רבות מעלות על נס את המדינה אך מתנתקות מהנשמה. כשמורידים את דגל המסורת והתורה בשביל פתיחת השורות זה לא טשטוש מקומי או טכני, אלא שינוי זהות. זה לא עניין של דתי לייט מול דתי חרד"לי, זה עניין של מה עומד ביסוד זהותנו, לאומיות שבנויה על הקודש או לא. לאומיות כמו של אריק שרון שבלי שורשים מתהפכת, או משהו אמיתי. בסוף מה שהופך את הציונות לדתית, מה שמחבר את כל דתיי הרצף השונים, הוא ההסכמה שיש מושג של קודש.
וזו בדיוק הנקודה. הציונות הדתית לא מתחילה באדם כזה או אחר שנכנס כעלה תאנה למפלגה חילונית, גם לא בדמויות מוכשרות כאלה ואחרות שיקבלו תיקים חשובים, אלא זוהי דרך חיים. הציונות הדתית מובילה בשורה לאומית שרואה במדינה היהודית התגשמות של חזון הנביאים - בתורה, בעבודה, בישיבות, בקיבוצים, בצבא, בחקלאות ובמפעלי החסד.
להגשמת הרוח הגדולה הזאת לא מספיק לדחוף מועמד עם כיפה במקום לא ריאלי או לוותר מראש על הדרך הארוכה ועל מימוש עמוק של ערכיה, אלא נדרשת מפלגה שכולה מרימה את הדגל.
בסופו של יום בבחירות שהסתיימו זה עתה הציונות הדתית התפלגה בין האלונקות השונות, מאות אלפי קולות נזרקו לפח. המפלגה שכן מייצגת את אותו בסיס ערכי שמחבר את כולם - נכנסה פנימה. זוהי קריאת כיוון והשכמה לכל הנאמנים לדרך - לשוב הביתה. הדרך להנהגה אינה עוברת דרך קיצורי דרך אלא בעבודה חינוכית וציבורית ארוכה שמחברת עוד ועוד אנשים אל האמונה בדרך של תורה ועבודה קודש וחול. עלינו ליצור חיבורים נוספים הן עם הציבור שאינו שומר תורה ומצוות אך וודאי עם קהלים יקרים שהתורה והמסורת עומדת ביסוד חייהם כמו הציבור המסורתי, בעלי התשובה והציבור החרדי. יש להתבגר מרגשי הנחיתות ולהבין שהמגזר שלנו הוא הכי לא מגזרי שיש וההשפעה הלאומית נובעת דווקא מהכור האטומי אותו אנו בונים כבר שנים.
בואו נמשיך יחד להניף את כל הדגלים באמונה ואהבה. ככה זה כשמחויבים לתת את הנשמה למדינה.
הכותב הינו סמנכ"ל האיחוד הלאומי, חבר צוות ניהול קמפיין הבחירות של איחוד מפלגות הימין