בנט ושקד
בנט ושקדצילום: Yossi Zeliger/Flash90

קל מאוד ללעוג לנפתלי בנט על פילוג הבית היהודי שתוצאותיו העגומות מונחות לפנינו, אבל זה היה מהלך נכון ומתבקש, שבוצע באופן כושל.

נפתלי בנט ושותפתו איילת שקד הם צוות מוכשר ביותר, צירוף דתי-חילוני פטריוטי ומחובר למסורת, שעד כה כל מקום שבו הניחו את ידם פרח. ביחד הם הצליחו בהייטק, במטה של נתניהו כשהיה באופוזיציה, במועצת יש"ע ובמערכת הפוליטית ובממשלה.

הם הביאו את המצוינות של השוק הפרטי, היזמי, ההייטקיסטי, אל הפוליטיקה הישראלית העבשה ועשו חיל. מהלך הפרישה נועד ליצור כלים מפלגתיים להכלה מתאימה יותר של זרמי הימין. הצירוף של בנט ושל תקומה התורנית היה חריש בשור וחמור, שנטרלו זה את זה. לבנט לא התאים להישמע לרבנים, ולאגף התורני לא התאימה הגישה הדתית הקלילה שלו, ובהתאם לכך גם הקהלים שהם מייצגים לא חשו בנוח בשותפות הזאת. ההיפרדות אפשרה לבית היהודי לחבור לעוצמה יהודית, ולבנט ושקד לפנות לקהל חילוני לאומי שלא התחבר לצד התורני.

החשבון של הפרישה היה נכון, העיתוי פחות, והביצוע היה מחריד. בניגוד לציפייה מאדם כמו בנט שמהלך כזה יהיה מחושב ומוכן מראש לפרטי פרטים, מתברר שזו הייתה שליפה פזיזה שלמחרת הכרזתה, בפרק הזמן הקצרצר עד לבחירות, רק החלה להיבנות באופן חפוז וחסר מחשבה. לאחר מתן השם "ימין חדש", שמנע מראש כל זליגה של מצביעי מרכז אל המפלגה, נותר להם לפנות רק אל האגף הימני. לא היה טעם לפנות אל הדתיים, כי בשביל מה הייתה ההתפלגות? כך שנותר האגף החילוני, הלאומי, הפטריוטי, והדתיים שהנושא הלאומי חשוב להם יותר מהנושא הדתי. כלומר שההיגיון של מפלגה כזאת הוא לנגוס בליכוד וליצור תלות שלו במפלגה אידיאולוגית שתעמוד על נושאי ארץ ישראל, מסתננים, ביטחון וריסון מערכת המשפט. לפי הנושאים הללו היה צריך לבנות את הרשימה, שהייתה מורכבת מאנשים מצוינים, אך קשה היה להצביע על הבדלים בינם ובין רבים וטובים בליכוד ובבית היהודי בכל הנוגע להיותם ימנים, ולפעמים להפך.

כדי ליצור ייחוד היה עליהם לצרף דמויות מובהקות, כמו למשל שפי פז, מנהיגת המאבק בדרום תל אביב, אישה שעזבה את מר"צ והפכה ללוחמת חברתית למען האוכלוסייה האומללה בשכונות, ובתוך כך התחברה לימין, למסורת ולקהלים דתיים. פז מהווה מוקד משיכה לציבור ימני חילוני גדול, רבים מהם שמאלנים לשעבר, אשר תומכים במאבקה נגד המסתננים ובהתנגדות לדיקטטורה המשפטית, שזהו נושא משיק לפעילות היעילה של שקד בתחום המשפטי.

חסר היה ברשימה לוחם מובהק למען ארץ ישראל, וקרולין גליק המצוינת לא נחשפה. בניגוד לאריה דרעי שחיבק את בנימין נתניהו חיבוק דוב, "צריך אריה ליד נתניהו", בנט לא עשה את המובן מאליו ולא אמר "חייבים את בנט ושקד ליד נתניהו, למען שלמות הארץ, מניעת מדינה פלשתינית, שינוי במערכת המשפטית, סיכול תוכנית טראמפ, סילוק המסתננים, חאן אל-אחמר" ועוד. במקום זה הקמפיין היה פרסונלי של מרוץ אישי לתפקידים, שלא התקבל במחנה הימני בעל הגישה הצנועה והאידיאליסטית. ולאחר שלא הייתה לו סחורה טובה יותר מזו של הליכוד למכור לחילונים, הוא נאלץ לפנות לציונות הדתית. הליכוד גדל בחמישה מנדטים מהקהל הציוני-דתי, הבית היהודי שרד כתוצאה מהחיבור עם עוצמה יהודית, ובנט ושקד נפלו בין הכיסאות לצד הזיית הקנאביס של פייגלין.

תרומתם של בנט ושקד גדולה ויש לקוות שלא יתייאשו ויישארו בזירה הציבורית, יפיקו לקחים וימשיכו לתרום לעם ישראל בעתיד. אין לנו את המותרות לוותר על כישרונם.