עשר דקות לפני השעה 12 בצהריים נכנס ד', תושב איתמר שבשומרון, בשערי הכפר חווארה בדרכו חזרה מקניות לשבת על ציר 60 לכיוון צפון. רוחו הייתה מרוממת, והוא החליט באופן ספונטני לומר בעל פה את תפילת "נשמת כל חי". שמונה שעות מאוחר יותר, לאחר תפילת ערבית בבית הכנסת באיתמר, נעמד הרב נתן חי, רב היישוב, וביקש מהציבור לומר יחד את אותה התפילה, בהודיה על הנס הגדול שקרה לד' כמה שעות לפני כן. רק כשסיים להגיד את התפילה יחד עם הציבור, מעיד ד' על עצמו, נזכר שאמר אותה דקות לפני שנכנס ללב התופת.
סרטון הווידאו מאותו אירוע במאי 2017, זעזע את השיח הציבורי. מצלמות האבטחה קלטו כיצד ד' נקלע עם רכבו ללב הפגנה ערבית של הזדהות עם האסירים הפלשתינים השובתים, כאשר בשלב מסוים הם מתנפלים על רכבו ומנסים לשלוף אותו ממנו. כשניסה לברוח עם רכבו מהפקק שאליו נקלע, אמבולנס של הסהר האדום חתך מהנתיב הנגדי אל הנתיב שלו וחסם אותו מלנוע. רק אחרי שהתחיל לירות מנשקו האישי לכל עבר הצליח ד' להימלט, כאשר הוא משאיר אחריו הרוג פלשתיני וכמה פצועים. במשך השנתיים האחרונות הוא נמנע מלהתראיין בשל המורכבות המשפטית של האירוע, והחשש שמא ריאיון עיתונאי יחבל בסיכויי הזיכוי שלו. אבל השבוע, לאחר שזוכה לחלוטין ולעומת זאת חמישה מהתוקפים הורשעו, ד' מתראיין כאן לראשונה ומספר על רגעי האימה וההצלה.
"נכנסתי לתוך הכפר, ולקראת אחת הכיכרות נוצר מין פקק", הוא משחזר. "מרחוק ראיתי חבורה של אנשים, אולי מאה, שמנופפים בדגלי פלשתין ובשלטים, ולידם שני אוטובוסים. לא ראיתי שום צבא באופק, ולכן הרמתי טלפון גם למשטרה וגם למוקד החירום של חטמ"ר שומרון. ההפגנה כל הזמן התקרבה לכיוון שלי, אבל לא היה משהו חריג. באיזשהו שלב נעמד מול החלון שלי ילד בן תשע עם דגל אש"ף, ונועץ בי עיניים. הוא כאילו גילה אותי וסימן לאנשים בהפגנה, ולאט לאט אני מרגיש שהנחיל האנושי הזה מתקרב אליי".
ד' התחיל לזהות את הסכנה, ומשכך חזר והתקשר למוקד 101. לטענתו, המוקדנית הלאתה אותו בפרטים שוליים כמו צבע החולצה של הנער, ולא השכילה להבין את ההתרחשות הקריטית שמסתמנת. "באיזשהו שלב אחד המפגינים ירד לכביש, נעמד מול הרכב שלי ונתן בי מבט שמבהיר שמפה כבר לא אצא בחיים. אדם אחר עם וסט צהוב ניגש לדלת שלי וניסה לפתוח אותה. הדלתות אצלי נעולות, כך שהוא לא הצליח, אבל זה נתן את האות להתחלת הלינץ'".
בתוך שניות ד' מצא את עצמו תחת מטר של אבנים, מכות על הרכב, צעקות וקללות. "אני יושב בתוך הרכב, סביבי המון של מאות אנשים צועקים ומנסים לפתוח את הדלתות. אני מבין את הסיטואציה שנקלעתי אליה, אבל בראש כל הזמן נמצא לי בג"ץ – אם אשתמש באקדח שלי במקרה שהוא לא סכנת חיים הכי מובהקת וברורה, אני עלול להינמק בכלא שנים ארוכות".
התכוננתי למאבק ארוך
ההתקהלות סביבו ארכה שניות, אך הוא מצידו איבד את תחושת הזמן. זה נדמה בעיניו כנצח. הפקק כבר השתחרר, והוא למעשה נשאר רכב בודד על הכביש, אך מהזווית שלו – שהייתה מוסתרת על ידי ההמון הזועם – הוא לא זיהה את זה. ברגע אחד החליט שהסכנה כבר מיידית, והחל לשעוט קדימה אל תוך ההמון שחסם אותו. אלא שאחרי מטרים ספורים הוא מצא את עצמו מתנגש באמבולנס של הסהר האדום שהוא כלל לא ראה קודם. אולם בסרטון ניתן לראות בבירור כיצד האמבולנס סטה אל הנתיב הנגדי שניות קודם לכן וחסם את המעבר בפני רכבו של ד'.
"בשלב הזה אני מבצע הפיכת קערה ומחליט שאני שולט באירוע, ואני אכתיב אותו. אני שולף את האקדח, ומתחיל לירות לשלושת הכיוונים שלי בצורה קבועה, מנהל אש ושומר את הכדורים למאבק ארוך אפשרי". המהלך הזה של ד' אכן הרחיק את הפורעים, והם התחילו לזרוק עליו בלוקים ואבנים גדולות מרחוק. באותו זמן הגיע גם ג'יפ צה"לי, והתחיל לפזר את המתפרעים בעזרת אמצעים לפיזור הפגנות.
"הג'יפ עצר מולי, הנהג הסתכל עליי, כשאני מסמן לו שיבואו לעזרתי. בתגובה הוא סימן לי עם האצבע 'לייק', כאילו אומר לי 'טוב שאתה יורה, תמשיך כך'. אחר כך בשיחה עם המח"ט, התברר לי שמדובר בגדוד של אלאור אזריה. התגובה שלהם הייתה רפה ולא מתאימה לסיטואציה שאליה הגיעו – ניסיון לינץ' שהיה קרוב מאוד לרצח. הם השתמשו באמצעים לפיזור הפגנות כאילו מדובר בהפגנה סתמית ותמימה".
אחרי כמה דקות האמבולנס שחסם את רכבו של ד' המשיך לדרכו כדי לאסוף את הפצועים שנפגעו מהירי. ד' המשיך בנסיעה כשלאורך הכפר הוא עוד סופג מדי פעם סלעים ואבנים. הוא הגיע ליישוב איתמר נסער, מנסה לעכל את מה שאירע לו. "איך שהגעתי הביתה, אני מקבל טלפון מ'חוננו'. הם שואלים אותי אם אני יודע שהרגתי ערבי אחד ופצעתי קשה עוד אחד. באמת שלא ידעתי, יריתי לכל הרדיוס כדי להרחיק. הם הבהירו לי שאצפה לחקירת משטרה ולתהליך ארוך שלא ברור איך ייגמר".
ד' הבין היטב את המשמעות, ומיהר לנסוע לאשתו שעובדת ביישוב כדי לעדכן אותה מה צפוי להם. הוא הזדרז גם לארגן תיק למעצר, והמשטרה אכן לא איחרה לבוא. "הם באו ומיד החרימו את הנשק. רצו לקחת אותי לחקירה תחת אזהרה, אבל אמרתי להם שאני עוד נסער ואבוא בכוחות עצמי בהמשך. השדר מצידם היה מאוד עוין, הם התייחסו אליי כמו אל פושע".
אך עד שהספיק להגיע לתחנה, חל מפנה מאחורי הקלעים. בלחץ אדיר של 'חוננו', ראש המועצה ובעלי השפעה נוספים, ההגעה לתחנה הפכה מחקירה באזהרה לגביית עדות נגד הפוגעים. מכאן ואילך המשפט התקיים בכיוון הזה, וד' הוגדר כמי שפעל מתוך צורך להגנה עצמית. "זה מסר אדיר לאנשים שמותקפים בטרור כזה, שיידעו שיש להם הגנה והם יכולים לפעול בצורה חופשית בלי להסתכן משפטית", הוא מסכם.
מתעלמים מהתמונה הכללית
הסוגיה המשפטית לא הסתכמה רק בזיכויו של ד'. אחרי שנתיים של דיונים, יצאה ממנו בשורה תקדימית לנפגעי מתקפות לאומניות בפרט, ולמלחמה בטרור בכלל. ארגון 'חוננו', שבתחילת דרכו התמקד במתן סיוע משפטי לפעילי ימין וחיילים, ועסק בעיקר בהגנה, עבר בשנים האחרונות לעסוק גם בהתקפה. נירית זמורה, שהותקפה על ידי מחבל שנעץ בה סכין וזוכה בבית המשפט מפני שלא הוכח שהתכוון להרוג, פנתה אל הארגון כדי שיסייע לה למצות את הדין עם המחבל. הפנייה הזאת הביאה אחריה פניות רבות, והובילה להקמת מחלקה אזרחית שעוסקת בתביעות נגד מחבלים.
בתיק הזה, כמו בכל התיקים שבהם הם עוסקים, פועלים עורכי הדין של 'חוננו' בשני מישורים – אזרחי ופלילי. חיים בלייכר, עורך הדין שייצג את ד' במשפט נגד התוקפים, מסביר את דרכי הפעולה. "במישור הפלילי, פתחנו כאן תחום שלא היה קיים בכלל. בכל השנים בתי הדין הצבאיים היו מריצים תיקים כאלה של תקיפות וזריקות אבנים, מסיבות מינהליות וגם פוליטיות. מאז שהתחלנו להתערב, מכוח חוק נפגעי עבירה שהוחל גם ביו"ש, המצב השתנה לחלוטין. אנחנו מתעקשים על דברים, דורשים את מיצוי הדין ולא נותנים לדברים להתמסמס. לפעמים מספיק שרק נרים טלפון ונודיע שאנחנו מעוניינים להצטרך לתביעה, והפרקליטות הצבאית משנה כבר את סעיפי האישום מתוך הבנה שהם ייאלצו לעשות זאת בכל אופן".
המסלול השני, כאמור, הוא התביעה האזרחית. בפרוצדורה משפטית מסוימת, ניתן לתבוע את הנאשם גם בתביעת נזיקין במסגרת הדין הפלילי שמתקיים נגדו. בלייכר מנצל את האופציה הזאת, ומצליח לפגוע בכיס של המתפרעים הערבים. במקרה של ד', השבוע פסק בית הדין הצבאי פיצויים על סך מצטבר של 30 אלף שקלים, מחמישה מתפרעים שנתפסו באירוע. זה אומנם נשמע כמו סכום קטן יחסית לכל אחד, אך לערביי יו"ש מדובר בסכום משמעותי ביותר.
אולם עם השינוי שיוצרת ההתערבות של בלייכר וחבריו בעמותת 'חוננו', מודה בלייכר כי הקרב העקרוני יותר על האג'נדה של בתי המשפט הצבאיים רחוק מלהיגמר. "שנים רבות ארגוני שמאל השפיעו חזק על בתי הדין האלה. הם מאמצים סטנדרטים של דין פלילי רגיל בבתי משפט ישראליים, לוקחים משם הלכות ופסקי דין. בשביל להראות טוב ולהיות הומניים, השופטים הצבאיים מתעלמים לחלוטין מהמאבק הכללי שמתרחש ומההשתייכות לתנועה של טרור. זה מביא למצב שדי בספק כלשהו בכוונת המחבל כדי למנוע הרשעה, וספק סביר מביא לזיכוי, כמו בדין הפלילי הרגיל. אין שם את התפיסה שבתי הדין הצבאיים הם חלק מהלוחמה בטרור".