תפילה
תפילהiStock

המצווה

התורה מצווה אותנו: "מִקְצֵ֣ה שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים תּוֹצִיא֙ אֶת כָּל מַעְשַׂר֙ תְּבוּאָ֣תְךָ֔ בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑וא וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ" (דברים יד, כח). מכאן שאדם צריך להוציא את מעשרותיו ולתתם לכל מי שהתורה צוותה לתת לו, וזו מצוות ביעור מעשרות.

פרטי המצווה

א. יש לסיים להפריש תרומות ומעשרות מיבול שלוש השנים האחרונות (תשע"ו, תשע"ז, תשע"ח), או ממוצרים שנעשו מיבולים אלו (שימורים, מוצרים קפואים וכו') – עד ערב שביעי של פסח, ויש שנהגו לבער כבר בערב ראשון של פסח, ובייחוד במוצרים שיש בהם חשש חמץ.

ב. יש להפריש חלה מעיסות בצק שנילושו עד ערב פסח תשע"ט, ולפדות פירות נטע רבעי שנקטפו קודם פסח תשע"ט.

ג. יש לסיים להפריש תרו"מ מהיבולים הבאים:

ירקות: כל הנלקט מראש השנה תשע"ו עד ראש השנה תשע"ט.

פירות: כל שחנט מט"ו בשבט תשע"ו עד ט"ו בשבט תשע"ט.

קטניות: כל שהביא שליש מראש השנה תשע"ו עד ראש השנה תשע"ט.

ד. בתרו"מ מהיבולים שבוודאי חייבים בתרו"מ יש לנהוג כך:

תרומה גדולה ותרומת מעשר אפשר להקנות לכהן (שייתן לבהמתו או להבערה), וכן יכולים להטמין בקרקע או בשקיות סגורות באשפה.

מעשר ראשון יש להקנות ללוי.

מעשר שני יש לחלל על מאכל או על מטבע השווה פרוטה ורבע (עשר אגורות).

מעשר עני יש להקנות לעניים.

פירות שיש ספק איזה מעשר להפריש מהם חייב להפריש מספק את שני המעשרות ולתתם למי שהם מיועדים לו.

ה. מפירות החייבים בתרו"מ מספק יש להפריש את התרומות והמעשרות, אבל אין חובת נתינה. את התרומות (תרומה גדולה ותרומת מעשר) יכול לעטוף בנייר או בניילון (יש מזקיקים שתי עטיפות) ולהניחן באשפה.

ו. מי שנשארו בידו מעות מעשר שני או פדיון נטע רבעי יכול לחללם על מטבע שיש בו פרוטה ורבע (עשר אגורות), ויאמר: "כל מטבעות מעשר שני והרבעי שברשותי בתוספת רבע מערכם מחוללים על מטבע זה", ובזה יוצאים מטבעות מעשר שני או נטע רבעי לחולין. את המטבע שיש בו כעת קדושת מעשר שני עליו לבער על ידי זריקה לים, שרפה באש או מחיקת צורתו. כמו כן יכול ליקח מעט סוכר (בשווי גבוה מפרוטה, כיום 6 אגורות) ולחלל עליו את המעשר שני שברשותו, ולאחר מכן ימיס את הסוכר במים וישפכם.

מי שיש בידו מטבעות מדרגות שונות של חיוב, עליו לחלל כל דרגת חיוב על פרוטה.

ז. מי שבידו קופסאות שימורים, ויש עליהן השגחה של רבנות, אינו חייב בביעור (ואפילו מי שמחמיר לעשר מתוצרת זו בעצמו).

ח. מי שבידו קופסאות שימורים תוצרת בית (כגון מלפפונים חמוצים וריבות) שבוודאי לא הפרישו מהן תרומות ומעשרות, יפתח כל אחת מהן בזמן הביעור וייעשר אותן כדין. אם הקופסאות זהות ואינו יכול להפריש מהן, מותר בדיעבד לפתוח קופסה אחת ולהפריש ממנה על השאר.

במקרה שאינו יכול לפתוח את הקופסאות, יכול להפקירן בפני שלושה מאוהביו שיודע שלא יזכו בפירותיו, ויודיעם שאינו רוצה לחזור ולזכות בפירות אלו אף על פי שהם ברשותו, וכשיזכה בהם יפריש תרומות ומעשרות ויקיים בכך מצוות ביעור.

ט. אין צורך לבער תבשיל של מעשר שני ונטע רבעי שהתבשיל כמבוער, וכן יין ותבלין הרי הם כמבוערים.

י. אין לבער ביום טוב.

יא. עבר ולא הפריש תרו"מ ולא נתנם לבעלים בערב שביעי של פסח – אין הפירות נאסרים. אולם פירות מעשר שני ונטע רבעי או פדיונם – כשעבר זמן הביעור נאסרים בהנאה ואין להם שוב פדיון.

יב. נשים חייבות במצוות ביעור, אך לא במצוות וידוי.

יג. בזמן הזה לא נוהגת מצוות וידוי.

יד. ראוי לקרוא את פרשת וידוי המעשרות כזכר למקדש.

טו. ביום שביעי של פסח לפני מנחה או אחרי מנחה ('ברוב עם'), נוהגים לקרוא פרשת וידוי המעשרות (דברים כו, יב-טו) מחומש כקורא בתורה, ויש שקוראים מתוך ספר תורה בלא ברכות. ומצווה מן המובחר שכל אחד יגיד בעצמו.

טז. מנויי "בית האוצר" של מכון התורה והארץ – כספי מעשר שני יבוערו אי"ה בערב פסח ובערב שביעי של פסח על ידי הממונים. בשביעי של פסח יוכלו המנויים לקרוא את פרשת הווידוי כזכר למצווה.

* נוסח הווידוי

פרשת "כי תבוא" (דברים כו, יב-טו):

(יב) כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ:

(יג) וְאָמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ ה֨' אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָאַלְמָנָ֔ה כְּכָל־מִצְוָתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא־עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֹתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי:

(יד) לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֙נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ ה֣' אֱלֹהָ֔י עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי:

(טו) הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ לַאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ:

יש אומרים גם משנה זו:

"השקיפה ממעון קדשך מן השמים – עשינו מה שגזרת עלינו, אף אתה עשה מה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל – בבנים ובבנות, ואת האדמה אשר נתת לנו – בטל ומטר ובולדות בהמה, כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש – כדי שתתן טעם טוב בפירות" (מעשר שני פ"ה מי"ג).

לאחר הווידוי מוסיפים תפילה זו:

יהי רצון מלפניך ד' אלקינו ואלוקי אבותינו, כשם שזכינו לקיים מצוות ביעור מעשרות ווידוי מעשרות, כן יזכנו הקב"ה לקיים מצוות הפרשת תרומות ומעשרות מהתורה, וכן מצוות ביעור מעשרות מן התורה, בביאת גואל צדק ובבנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן, כן יהי רצון.