מתרחבת מחאתן של נשים אל מול ביתה של עו"ד רבקה גלאט, התובעת המרכזית של מחוז ש"י.
המחאה החלה לאחר שבשמונה בנובמבר הנפיק בית משפט השלום בירושלים צו הרחקה נגד ברוך מרזל, הרחקה מחברון ומכל רחבי יהודה ושומרון לתקופה של שישה חודשים. מרזל, אב לתשעה ילדים, נעצר בחשד כי בעת פינוי חוות גלעד תקף שוטר. לאחר הרחקתו שיגר ועד היישוב היהודי בחברון מכתב מחאה חריף לשר לביטחון הפנים עוזי לנדאו, ובו ציין כי כשהובא מרזל בפני שופט דרשה מחלקת התביעות של מחוז ש"י מעצר עד תום ההליכים, "ולבסוף 'הסתפקה' בהרחקתו מאזור יהודה ושומרון, ובכלל זה מביתו בחברון, למשך חצי שנה!!! כל זאת, משום שבשעת הפינוי מחוות גלעד הוא צולם בעודו דוחף שוטר. מעולם קודם לכן לא הורחק אדם מביתו בשל דחיפה, אך מסתבר שכשמדובר במתנחלים, ובעיקר בפינוי חוות גלעד – הכל מותר!", דברי המכתב.
לאחר שנוכחו לדעת כי מחאתם אינה מועילה החליטו בני משפחת מרזל, אשתו שרה ותשעת ילדיהם, לשבות שביתת מחאה ליד ביתה של התובעת המרכזית של מחוז ש"י עו"ד רבקה גלאט, "על רדיפתו", כהגדרתם, "של מרזל ושל בני משפחתו". כשהחלה מחאתם של בני משפחתו סיפר מרזל לערוץ 7: "בדיון על שחרורי ממאסר ביקשה התובעת הרחקה של חודש או לפחות שבועיים. רבקה גלאט לא הסכימה לדרישת התובעת מטעמה ודרשה ממנה לתבוע זמן רב יותר. גלאט איימה שאם לא אסכים לקבל את הרחקה למשך חצי שנה ואערער למחוזי, היא תדרוש מהשופט לעצור אותי עד תום ההליכים. גלאט ידעה כי השופטת עוינת אותי, ולכן רצתה להשאיר את ההכרעה דווקא בידיה ולא לאפשר להעביר את ההכרעה לערכאה גבוהה יותר".
לאחר ימי מחאה אחדים של בני משפחת מרזל החלו נשים נוספות להצטרף אליהם. לדבריהן, גלאט מנהלת מדיניות של רדיפה נגד אנשי חברון בפרט ונגד אנשי יש"ע בכלל.
המפגינות הוסיפו, ציין כתבנו אפי מאיר, כי מקרהו של מרזל אינו המקרה היחידי של התעמרות באנשי חברון וקריית ארבע, וכי ניכרת בהתנהגות זו מגמה מכוונת. הן סיפרו על צעיר שעבד בבנייה בחברון והרס קיר של מבנה נטוש. אף על פי שכלל לא הוגשה תלונה נגדו דאגה גלאט להרחיקו מקריית ארבע עד תום ההליכים. פירוש הדבר, אומרות הנשים, כי הוא יורחק ממגוריו ומעבודתו למשך שנים, משום שכידוע בפרקליטות "תקועים" אלפי תיקים במשך שנים, ללא הכרעה אם יוגש נגד הנחקר כתב אישום. עוד אמרו הדוברות כי סיפורה של כינרת רוזנטל מחברון ממחיש אף הוא את ההתנכלות לאנשי העיר. מדובר באם ל 11 ילדים, שבעבר עקב מצב של דוחק במגרש חניה של בית המשפט, ובגלל הוראות השוטרים, היא נלחצה ונדחקה בסוס משטרתי. היא הואשמה בדריסתו, ונדונה על סעיף פגיעה בבעל חיים. בגין סעיף זה דאגה עו"ד גלאט, אומרות הדוברות, לשולחה לכלא למאסר בפועל של ארבעה חודשים.
בשיחה לערוץ 7 אומר עו"ד משה סימון מקדומים, אביה של עו"ד רבקה גלאט, כי בתו משמשת בתפקיד של תובעת, וכי עליה לפעול לפי החומר המצוי בתיק. היא אינה חוקרת או מערערת על החומר הכתוב, אמר סימון. הוא ציין כי מלבד היותה תובעת היא גם משמשת עורכת דין המגינה על השוטרים. סימון אמר כי אף על פי שהוא בעצמו מתנגד להשתת עונש הגליה על תושבים, כולל על מרזל, הוא מתנגד למחאה מול ביתה. לדבריו, בתו היא עובדת ציבור, ובהיותה כזאת היא זכאית לפרטיות בחיי משפחתה. היא אינה חבר כנסת או פוליטיקאי, אומר סימון. בן זוגו של עובד מדינה וילדיו "אינם חלק מהמשחק", והפגנה מול ביתה היא חוצפה וחדירה לרשות הפרט, אומר סימון.
בראיון לערוץ 7 חולק על דברים אלו עו"ד נפתלי ורצברגר. לדעתו, חופש הביטוי מאפשר גם עריכת הפגנה מול בתיהם של אישי ציבור ועובדי ציבור. ההפגנה מול ביתו של עובד ציבור צריכה להיות מכובדת ומסודרת, ואסור להפריע לו, להתנגש בו או להתנהג התנהגות בלתי נאותה, אומר ורצברגר, אך גם עובד ציבור אינו חסין בביתו.
ורצברגר מציין כי מחלקת התביעות של מחוז ש"י נוקטת מדיניות הגליה על כל הפרת סדר או ביטויים של חופש הדיבור בחברון, וזאת היא עושה באופן שיטתי. הדבר נבחן לאור המדיניות השונה הנהוגה במחוזות האחרים. אדם המפר סדר בחברון, התוצאה המיידית היא הרחקתו מחברון או מסביבותיה, וכך היא המדיניות הקבועה. במחוזות אחרים וכלפי מפגינים ממגזרים אחרים, כמו מובטלים או סטודנטים, אין נוהגים כך.
מדובר, לדבריו, במדיניות של תביעה שהיא בהחלט חריגה.
ורצברגר אינו שולל את האפשרות שאכן גלאט פועלת מתוקף הוראות מגבוה, כגון מפרקליטת המדינה, אך מכל מקום גם אם מדובר ביוזמה אישית וגם אם בהנחיות מדרג מדיני או משפטי בכיר מדובר במדיניות בלתי נסבלת.
המחאה החלה לאחר שבשמונה בנובמבר הנפיק בית משפט השלום בירושלים צו הרחקה נגד ברוך מרזל, הרחקה מחברון ומכל רחבי יהודה ושומרון לתקופה של שישה חודשים. מרזל, אב לתשעה ילדים, נעצר בחשד כי בעת פינוי חוות גלעד תקף שוטר. לאחר הרחקתו שיגר ועד היישוב היהודי בחברון מכתב מחאה חריף לשר לביטחון הפנים עוזי לנדאו, ובו ציין כי כשהובא מרזל בפני שופט דרשה מחלקת התביעות של מחוז ש"י מעצר עד תום ההליכים, "ולבסוף 'הסתפקה' בהרחקתו מאזור יהודה ושומרון, ובכלל זה מביתו בחברון, למשך חצי שנה!!! כל זאת, משום שבשעת הפינוי מחוות גלעד הוא צולם בעודו דוחף שוטר. מעולם קודם לכן לא הורחק אדם מביתו בשל דחיפה, אך מסתבר שכשמדובר במתנחלים, ובעיקר בפינוי חוות גלעד – הכל מותר!", דברי המכתב.
לאחר שנוכחו לדעת כי מחאתם אינה מועילה החליטו בני משפחת מרזל, אשתו שרה ותשעת ילדיהם, לשבות שביתת מחאה ליד ביתה של התובעת המרכזית של מחוז ש"י עו"ד רבקה גלאט, "על רדיפתו", כהגדרתם, "של מרזל ושל בני משפחתו". כשהחלה מחאתם של בני משפחתו סיפר מרזל לערוץ 7: "בדיון על שחרורי ממאסר ביקשה התובעת הרחקה של חודש או לפחות שבועיים. רבקה גלאט לא הסכימה לדרישת התובעת מטעמה ודרשה ממנה לתבוע זמן רב יותר. גלאט איימה שאם לא אסכים לקבל את הרחקה למשך חצי שנה ואערער למחוזי, היא תדרוש מהשופט לעצור אותי עד תום ההליכים. גלאט ידעה כי השופטת עוינת אותי, ולכן רצתה להשאיר את ההכרעה דווקא בידיה ולא לאפשר להעביר את ההכרעה לערכאה גבוהה יותר".
לאחר ימי מחאה אחדים של בני משפחת מרזל החלו נשים נוספות להצטרף אליהם. לדבריהן, גלאט מנהלת מדיניות של רדיפה נגד אנשי חברון בפרט ונגד אנשי יש"ע בכלל.
המפגינות הוסיפו, ציין כתבנו אפי מאיר, כי מקרהו של מרזל אינו המקרה היחידי של התעמרות באנשי חברון וקריית ארבע, וכי ניכרת בהתנהגות זו מגמה מכוונת. הן סיפרו על צעיר שעבד בבנייה בחברון והרס קיר של מבנה נטוש. אף על פי שכלל לא הוגשה תלונה נגדו דאגה גלאט להרחיקו מקריית ארבע עד תום ההליכים. פירוש הדבר, אומרות הנשים, כי הוא יורחק ממגוריו ומעבודתו למשך שנים, משום שכידוע בפרקליטות "תקועים" אלפי תיקים במשך שנים, ללא הכרעה אם יוגש נגד הנחקר כתב אישום. עוד אמרו הדוברות כי סיפורה של כינרת רוזנטל מחברון ממחיש אף הוא את ההתנכלות לאנשי העיר. מדובר באם ל 11 ילדים, שבעבר עקב מצב של דוחק במגרש חניה של בית המשפט, ובגלל הוראות השוטרים, היא נלחצה ונדחקה בסוס משטרתי. היא הואשמה בדריסתו, ונדונה על סעיף פגיעה בבעל חיים. בגין סעיף זה דאגה עו"ד גלאט, אומרות הדוברות, לשולחה לכלא למאסר בפועל של ארבעה חודשים.
בשיחה לערוץ 7 אומר עו"ד משה סימון מקדומים, אביה של עו"ד רבקה גלאט, כי בתו משמשת בתפקיד של תובעת, וכי עליה לפעול לפי החומר המצוי בתיק. היא אינה חוקרת או מערערת על החומר הכתוב, אמר סימון. הוא ציין כי מלבד היותה תובעת היא גם משמשת עורכת דין המגינה על השוטרים. סימון אמר כי אף על פי שהוא בעצמו מתנגד להשתת עונש הגליה על תושבים, כולל על מרזל, הוא מתנגד למחאה מול ביתה. לדבריו, בתו היא עובדת ציבור, ובהיותה כזאת היא זכאית לפרטיות בחיי משפחתה. היא אינה חבר כנסת או פוליטיקאי, אומר סימון. בן זוגו של עובד מדינה וילדיו "אינם חלק מהמשחק", והפגנה מול ביתה היא חוצפה וחדירה לרשות הפרט, אומר סימון.
בראיון לערוץ 7 חולק על דברים אלו עו"ד נפתלי ורצברגר. לדעתו, חופש הביטוי מאפשר גם עריכת הפגנה מול בתיהם של אישי ציבור ועובדי ציבור. ההפגנה מול ביתו של עובד ציבור צריכה להיות מכובדת ומסודרת, ואסור להפריע לו, להתנגש בו או להתנהג התנהגות בלתי נאותה, אומר ורצברגר, אך גם עובד ציבור אינו חסין בביתו.
ורצברגר מציין כי מחלקת התביעות של מחוז ש"י נוקטת מדיניות הגליה על כל הפרת סדר או ביטויים של חופש הדיבור בחברון, וזאת היא עושה באופן שיטתי. הדבר נבחן לאור המדיניות השונה הנהוגה במחוזות האחרים. אדם המפר סדר בחברון, התוצאה המיידית היא הרחקתו מחברון או מסביבותיה, וכך היא המדיניות הקבועה. במחוזות אחרים וכלפי מפגינים ממגזרים אחרים, כמו מובטלים או סטודנטים, אין נוהגים כך.
מדובר, לדבריו, במדיניות של תביעה שהיא בהחלט חריגה.
ורצברגר אינו שולל את האפשרות שאכן גלאט פועלת מתוקף הוראות מגבוה, כגון מפרקליטת המדינה, אך מכל מקום גם אם מדובר ביוזמה אישית וגם אם בהנחיות מדרג מדיני או משפטי בכיר מדובר במדיניות בלתי נסבלת.