עכשיו זה רשמי, יצאתי לחופשה עד הכנסת הבאה. וזה בדיוק הזמן לומר לכם תודה על הזכות לשרת את העם הנפלא שלנו, לשרת אתכם.
ואווו, אני לא ממש יודע מאיפה להתחיל, מה לא עברתי בדרך, מה שבטוח זו הייתה חתיכת נסיעה...
היו בה רגעים מצויינים וגם כאלה שקצת פחות, ותאמינו או לא אפילו נעשו בה טעויות.
היה בה עצב אבל בעיקר המון שמחה ולכל אורכה זכיתי להכיר אנשים מדהימים, כל אחד ואחת מכם, והפכנו משפחה.
לצערי לאורכה גם איבדתי לא מעט חברים ובני משפחה שעזבו אותנו לעולם הבא.
היו שם גם אנשים קצת פחות טובים, בחלקם נתתי אמון וראיתי בהם חברים אבל הם פגעו, שיקרו והכשילו אותי מבפנים. והיו גם קצת עצלנים ונצלנים, אבל שטויות זה חלק מהחיים, לוקחים קצת ללב מתגברים ומתחשלים.
בקיצור, זה נכון שחלק מהמסע זה הסוף אבל אני רק בהתחלה, וכמו שאני תמיד אומר - יש לנו עוד דרך ארוכה העיקר שנהנה ממנה... אני אישית חייב להודות שנהניתי, מקווה שגם אתם...
ובכל זאת, בתור מי שעומד בראש רשימת הנואמים של הכנסת ה-20 עם אלפי נאומים, ולא, ממש לא מדפים אלא בעל פה ישר מהלב, כל מה שאתם חשבתם וח"כים אחרים פחדו להגיד אני הוצאתי מעל דוכן הנואמים.
ואחרי שעות ארוכות ולא משעממות בכלל במליאה, באמת שנהנתי מכל דקה, ופעילות בועדת החוץ והביטחון, הכספים, הפנים וועדות נוספות, שהובילה ללא מעט הישגים, כמו העלת שכר החיילים וחדר טיפול נמרץ לילדים בביה"ח פוריה.
אחרי עשרות חוקים שעברו בשלוש קריאות, כמו חוק המאבטחים, חוק נקודות זכות למילואימניקים באקדמיה, כמובן החוק לצימצום תאגידי המים וחוק הדגל הסמל ההמנון ושם המדינה שהפכו לליבה של חוק הלאום, וכן יש עוד רבים וטובים, עשרות כבר אמרנו...
אגב זה לא הפריע לח"כים קנאים ואנשי תקשורת ממורמרים לפרסם שקרים ולהגיד שלא עבדתי, אבל פייק לחוד ומציאות לחוד.
אחרי אין ספור מאבקים בכנסת מול תומכי טרור ומחבלים, וגם כאלה נגד הממסד הרקוב ולמען הפריפריה, החלשים, הלומי הקרב והנכים, ועוד יותר מאבקים בחוץ שכללו ביקור על אוטובוס של משפחות מחבלים כדי לעצור את החרפה ולמנוע ביקורים למרצחים לצד דרישה להשבת הבנים, הלוחמים אורן שאול והדר גולדין והאזרח אברה מנגיסטו, וסיור מעניין בעיר העתיקה חמוש בדגל ואמונה.
היו גם מאבקים למניעת פיטורים של עשרות עובדים, דרישה לגירוש המסתננים, לא מעט הסברה ועזרה לישראלים במצוקה כמו נתי חדד ואחרים.
ואפילו שביתת רעב אחת לצד ראשי רשויות ומשפחות שכולות שהובילה להקצאת מרכיבי ביטחון להתיישבות למשל לסלילת כבישים מצילי חיים.
אחרי שהתמודדתי גם עם אלק "תחקירים עיתונאים" וניקיתי את שמי מכל השקרים.
היו גם לא מעט אירועים, בעצם היו המון אירועים, ולצערי לא פחות ניחומים.
בין לבין הספקתי להתחתן עם רינת אהובתי וביחד הבאנו לעולם את אורי הנסיכה ואילון יצחק הגבר גבר (סבלנות רק התחלנו..)
אגב, אני לא בטוח אבל אם אני זוכר נכון היה גם סלפי אחד יחיד ומיוחד ששיגע את המדינה...
בקיצור אחרי חתיכת מסע של יותר מ 500 אלף ק"מ בדרכים, אלפי אייטמים, כתבות, ראיונות, קריקטורות וממים ברשתות, עם המון אהבה לעם לארץ וירושלים הבירה, בראש מורם וחיוך על הפנים אני והכנסת ה-20 נפרדים.
אבל לא אני ואתם. אחרי הכל אני בסה"כ יוצא לחופשה מהמליאה עד הכנסת הבאה...
יקיריי, אני חייב להודות שלמדתי המון וגיליתי מחדש מה שתמיד ידעתי - עם ישראל חי ויודע לחבק ולתת אהבה. היה טוב, טוב שהיה, ועד שאכתוב ספר עם כל הפרטים המעניינים על שקרה, נתארגן לכנסת הבאה.
אחיותיי ואחיי היקרים, לצד זה, אני מודה שקצת עצוב וצובט בלב שעכשיו אני לא שם בפנים כדי להמשיך לצעוק בקול את מה שאתם חושבים, אבל כמו שאמרתי שיהיה ברור, זה לא הסוף - זה רק מתחיל!
אני ממשיך במסע ואמשיך להיות כאן בשבילכם ולא רק בשידורים חיים, וביחד נמשיך לתת בראש לאויבים ובוגדים מחוץ וגם מבית.
נמשיך לבקר את מי שצריך, לצעוק על מי שצריך,להניף את הדגל בגאווה ולשיר את התקווה.
נהיה שם בשביל החלשים, נלחם לגרש את המסתננים ונדאג לשמור על החיילות והחיילים שלעולם לא יצעדו לבד - ובעיקר נמשיך לומר את כל האמת בפנים.