מט. זוהי המילה שלא נאמרת אך רוחה מהדהדת לכל אורך הסרט 'הנוקמים: סוף המשחק', ובמיוחד בסצנת הקרב המיתית שבסופו. אם לא הבנתם מילה מהמשפט האחרון כנראה שאתם חיים ביקום אחר, או לפחות ביקום קולנועי אחר.
"היקום הקולנועי של מארוול" הוא הפרויקט השאפתני והגדול ביותר שנראה בהוליווד במילניום הנוכחי, והוא מגיע לסיומו בימים אלו ממש, כאשר בעולם כולו משודר ללא הפסקה הסרט האחרון בסאגה. מדובר בשובר הקופות הגדול בעולם, שהרוויח 1.2 מיליארד דולרים רק בסוף השבוע הראשון לצאתו. טוב, הפרויקט לא לגמרי מגיע לסיומו. בכל זאת, אולפני מארוול לא ממהרים לשחוט את האווזה שמטילה ביצי זהב (הכנסות של יורת מ-18.6 מיליארד דולרים, לעומת הוצאות שמסתכמות בסכום הזעום של 4 מיליארד), אבל אכן אפשר לדבר על סיומה של תקופה.
11 שנים ו-22 סרטים שנועדו כולם רק להביא אותנו לרגע הזה, שבו הצופה נכנס אל אולם הקולנוע ומתמסר בכל מאודו אל החזון שמוצג על המסך. במשך כשלוש שעות (כן, כן, שמעתם נכון. שלוש שעות. לא מומלץ לאנשים עם בעיות בריכוז או בשלפוחית, להבדיל) חבורה של גיבורי-על, חלקם מוכרים לציבור הרחב וחלקם פחות, מתרוצצת על המסך הגדול ממקום למקום, תוך כדי שהיא שוברת דברים ומכסחת לרעים את הצורה. רגע, זה לא כזה פשוט, הם כמעט מפסידים, אבל בסוף הם מנצחים. הוליווד או לא הוליווד.
נכון, בתבנית הבסיסית 'סוף המשחק' הוא סרט גיבורי-על מהסוג שכבר ראינו לא מעט ממנו. החידוש הגדול, וגם נקודת התורפה הגדולה ביותר שלו, הוא שהוא מכוון לקהל יעד ספציפי - קהל הצופים הנאמן של מארוול. בשוליים מדובר בציבור הרחב ותעיד על כך ההצלחה הקופתית, אך את מרכז הבאזז התקשורתי יוצרת מעין כת של משוגעים לדבר, שלא החמיצו ולו סרט אחד מאז יצא "איירון מן", הסרט הראשון בסדרה אי אז בשנת 2008. רובם גם קראו, ואפילו מעריצים, את סדרות הקומיקס שהיוו את הבסיס לסרטים.
הסרט מלא וגדוש בכוחות על, אפקטים, קרבות ודמויות שכל ילד, בן נוער ואפילו מבוגר ייהנה מהם, אך מעל הכול ולפני הכול הוא מכיל בתוכו אינספור רפרנסים, אזכורים, בדיחות חוזרות, קווי עלילה ודמויות משנה מהסרטים הקודמים. מצד אחד, זוהי מטרתו של הסרט. מצד שני, הדבר נהיה טורדני עד מעיק בשלב מסוים בשביל הצופים שלא ראו את כל הסרטים, או סתם לא טרחו לזכור כל פרט.
מבחינת עשייה, הסרט עשוי היטב ובאופן מהודק, וניכר שהושקע בו לא מעט כסף, החל מהאפקטים והתפאורה וכלה בקאסט המרשים של שחקנים מהשורה הראשונה, ורבים מהם. הסרט גדוש בקלישאות הוליוודיות כגון שהנבל מכוער והטובים יפים, הנבל כמעט מנצח והטובים מתאחדים בשנייה האחרונה ומכסחים לו את הצורה, סצנת סיום שבה גבר אפרו-אמריקאי מתחבק עם גבר לבן ועוד. אך באופן מפתיע לא רק שהוא צנוע ונקי מתוכן מיני, גם אין בו כמעט לחלוטין הקשרים ואזכורים רומנטיים. הוליווד, הפתעתם.
בסופו של דבר מדובר בסרט חביב פלוס שפונה לכל המשפחה עם הגבלה אחת: אל תנסו לראות אותו לפני שראיתם את הסרטים הקודמים בסדרה, לפחות את חלקם. כסרט הוא לא עומד בפני עצמו, אולם כאקורד סיום הוא מבצע את תפקידו בצורה מעולה ומסיים את הסדרה בקרשנדו מהדהד.