ב'מגדלי הים התיכון' מצאו השבוע שני פריטים היסטוריים מרתקים של שתי דיירות ששרדו יחד עם ניצולות השואה את הזוועות שחוו, ושנשמרו על ידן עד היום כסמל לניצחון היהודים.
אחד הפריטים הוא שמלה שהוכנה משקי תפוחי אדמה, של ניצולת השואה בת ה-96 מרים וייס מסביון.
את השמלה לבשה מרים לאורך כל תקופת הישרדותה. היא דאגה לטפח ולשמר את שמלתה מאחר שהייתה קרובה לליבה, ואף הייתה מוכנה לוותר על ארוחתה בכדי לשמר אותה בתקופת המלחמה, בכדי לקנות כפתור חדש או לתפור את החורים שנוצרו בה.
מרים נולדה בהונגריה למשפחה גדולה ושמחה של 10 ילדים, רק אחדים מהם הצליחו לשרוד את השואה. בעת כיבוש הנאצים בהונגריה, פרצו אל בית המשפחה באלימות, וציוו על בני הבית לארוז את חפציהם ולעבור לבית הכנסת שבקהילה.
במשך תקופה ארוכה הם עברו בין מחנות ריכוז עד שהגיעו לאושוויץ- התחנה האחרונה. הנאצים שעשו סלקציה, הפרידו בין מרים לבני משפחתה, והיא נותרה עם שתי אחיותיה ואחיה, בזמן ששאר בני משפחתה מצאו את מותם.
בסיום המלחמה מרים ואחיה עלו לארץ ישראל. כיום, למרים יש בת אחת ובן שנפטר ממחלת הסרטן לפני מספר חודשים, 6 נכדים ו-21 נינים.
הפריט השני שנמצא הוא סנדל עור שתפר אביה של ניצולת השואה הלן גולדפלם צפניה בת 76, מרמת השרון.
הלן נולדה לחיים במחבוא. הוריה התחבאו מפני הנאצים בצרפת בבית של משפחה נוצרית שהסכימה לסכן את חייה עבורם. היא הייתה בת יחידה.
הוריה של הלן שהבינו כי חייהם בסכנה, ברחו ללא רכוש וללא ידיעה לאן פניהן מופנות. הם הגיעו לכפר קטן בצרפת, שם פגשו משפחה נוצרית רחבת לב, אשר הסכימה להצילם בתקופת המלחמה.
במשך 4 שנים התחבאו הלן ומשפחתה, כשבכל יום הם חיו בפחד ובחשש שהנאצים ימצאו את מקום מחבואם.
כשהייתה בת שנתיים, הלן נזקקה לנעליים. בשל מחסור במלחמה, אביה שהיה רצען במקצועו, תפר לה זוג סנדלים ממגף העור שנעל לרגליו. את המסמרים ליצירת הסנדל, קיבל בתמורה לסוכר שנותר בבית משפחתה, בכדי שלא תהיה יחפה.
במשך כל השנים מתום המלחמה, הלן ומשפחתה נשארה בקשר הדוק עם המשפחה שהצילה את חייהם במשך שנים.
לפני כ-16 שנים התקיים מפגש מרגש בין המשפחות בבלגיה, בו הודתה משפחתה של הלן על המחבוא שנתנה להם. שאר בני המשפחה של הלן שלא הצליחה לברוח מבלגיה, נשלחה למחנות השמדה ונרצחה בדם קר בידי הנאצים. כיום להלן נותר רק סנדל אחד, אשר משמש כזיכרון לתקופה קשה ולניצחונם של היהודים את הנאצים.