1
איחוד מפלגות הימין, רשימה ציונית דתית משותפת לשלוש מפלגות שהוקמה תחת לחץ זמן, בתנאים קשים, בתלאות ובעמל רב, הצליחה בשורה התחתונה להגיע להישג לא מבוטל בבחירות.
אומנם כשמסתכלים על מה שהשיגו המפלגות החרדיות, שמונה מנדטים לכל אחת, יש במה לקנא. מאידך, כשלוקחים בחשבון כחמישה מנדטים של מצביעי הציונות הדתית שבחרו בימין החדש או בפייגלין וקולותיהם ירדו לטמיון, וכשרואים כיצד ליברמן ובעיקר כחלון איבדו מכוחם לליכוד, אפשר בהחלט להתנחם בכך שלציונות הדתית נותרו חמישה מנדטים. בעצם אפילו שישה, אם סופרים גם את הרב אלי בן-דהן ששוריין מכוח הסכם ברשימת הליכוד, אבל מצטרף לסיעה המשותפת של איחוד מפלגות הימין.
הקריטיות של ההליכה המשותפת היא אחד הלקחים המרכזיים שהציונות הדתית צריכה להפיק מהבחירות לכנסת ה-21. המחשבה כאילו ריצה מפוצלת תגדיל את הכוח המשותף התנפצה על אחוז החסימה הגבוה. את המחיר שילמו קודם כול מי שבחרו להתפצל - בנט שקד ומועלם, ומי שהלכו בעקבותיהם. לעומת זאת, באיחוד מפלגות הימין דווקא הצירוף של שלוש מפלגות הוא שהציל את המצב ומנע את מחיקת הציונות הדתית מהמפה הפוליטית. אבל האיחוד הזה עדיין טרי, רך ושברירי, ובימים אלו של משא ומתן קואליציוני הוא עומד למבחנים לא פשוטים.
2
בחלוקה הפנימית של הכוח בין המפלגות השונות באיחוד יש מפלגה אחת שהרוויחה בגדול, שנייה שקיבלה פחות מהמגיע לה, ושלישית שבשלב הזה יצאה מקופחת לחלוטין.
לפי מה שסוכם, שתי השותפות העיקריות להסכם, הבית היהודי והאיחוד הלאומי, נכנסו לתוכו על בסיס סיכום לחלוקה שוויונית של הכוח הפוליטי. בפועל, המציאות כיום היא שלבית היהודי יש ארבעה חברים בכנסת ולאיחוד הלאומי רק שניים. חמור יותר מצבה של השותפה השלישית, עוצמה יהודית, שכרגע איננה מיוצגת בכנסת כלל.
המציאות הלא בריאה הזאת מאיימת על עתיד השותפות. איש במפלגה לא אשם בכך, אבל בפועל נוצרה מציאות של חלוקת כוחות לא מייצגת ולא בהתאם להסכם. הגורם הראשוני לכך הם שופטי בג"ץ, שגם פסלו את מיכאל בן-ארי וגם סירבו לקדם למקום שלו, החמישי ברשימה, את חברו למפלגה איתמר בן-גביר. הצעד המקפח הזה גרם לכמה מתלבטים, ביניהם אנשי תקשורת בולטים כמו קלמן ליבסקינד ושלמה פיוטרקובסקי, להודיע שיצביעו בעד איחוד מפלגות הימין כמחאה נגד החלטת בג"ץ.
אבל מי שהתקדמה למקום החמישי ברשימה ונכנסה לכנסת היא נציגת הבית היהודי עידית סילמן, על חשבון מקום שהיה אמור להיות שמור לנציג עוצמה יהודית. בנציג נוסף בכנסת זכה הבית היהודי כאשר הרב אלי בן דהן שוריין ברשימת הליכוד. אורית סטרוק מהאיחוד הלאומי הייתה משובצת לפניו ברשימה המאוחדת, אבל ויתרה על זכותה להשתבץ בליכוד כדי לא להשאיר את הרשימה כמעט בלי ייצוג נשי. אילו בעשירייה הראשונה של הרשימה המאוחדת הייתה רק אישה אחת, עידית סילמן, די ברור שהיא הייתה סופגת ביקורת ומשלמת מחיר אלקטורלי.
העיוות הכפול של הישארותם של סטרוק ובן-גביר מחוץ לכנסת אמור לבוא על תיקונו כאשר הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' ימונו לשרים בממשלה, ואז יתפטרו מן הכנסת במסגרת החוק הנורבגי כדי לאפשר לסטרוק ובן-גביר להתמנות לח"כים במקומם. הצעד הזה הכרחי גם מצד היושר והצדק וגם מצד התבונה הפוליטית. מי שלא דואג שלא תיווצר אצל שותפיו הפוליטיים תחושת קיפוח מוצדקת יישאר בפעם הבאה בלי שותפים פוליטיים. ובמקרה של מפלגות הציונות הדתית, המשך השותפות עלול להתברר כקריטי למניעת הימחקות מן המפה הפוליטית בבחירות הבאות, לא פחות מכפי שהוא היה קריטי בבחירות שהסתיימו זה עתה.
3
סעיף נוסף בהסכם בין המפלגות שחייב להיות מכובד הוא זה שבמסגרתו ניתנה לבצלאל סמוטריץ' הזכות להיות הראשון שבוחר את התיק שלו בממשלה. בתמורה לכך ויתרו סמוטריץ' והאיחוד הלאומי על המקום הראשון ברשימה. משמעות נוספת להסכמה זו היא שבמצב שבו יש למפלגה מספר ח"כים אי זוגי, כפי שאכן קרה בפועל, לבית היהודי יהיו יותר ח"כים מלאיחוד הלאומי. הבית היהודי קיבל את חלקו בעסקה, וכעת הגיע תורו לשלם. המשמעות היא שאם סמוטריץ' יחליט שהוא מעוניין דווקא בתיק החינוך, הבית היהודי יהיה חייב לקבל זאת ולתמוך בכך.
גם אם נתניהו יעשה שריר ויודיע שרק הרב פרץ מקובל עליו כשר החינוך, המפלגה כולה חייבת לדחות את ההתערבות הזאת בענייניה הפנימיים. לנתניהו אין קואליציה בלי ששת הח"כים של איחוד מפלגות הימין. אופציה להקמת ממשלה עם כחול לבן גם היא לא באמת קיימת. לכן אם איחוד מפלגות הימין יתנהל בנחישות ובעוצמה, באמינות ובנאמנות הדדית, נתניהו לא יוכל להכתיב וייאלץ לקבל דרישה שהיא סבירה והגיונית. אבל ככל שנתניהו, הפוליטיקאי הכי מתוחכם כעת על המגרש הפוליטי, יגלה סדקים ובקיעים, הוא לא יהסס להשתמש בהם ולבצע הפרד ומשול.
אחד הדברים שלא אהבתי בהתנהלות ההיסטורית של בכירים במפד"ל בתקופות מסוימות היא התחושה שכל הכוחנות והעורמה הפוליטית שלהם מתבזבזות על היריבים בתוך המפלגה, עד שלא נותר מהן דבר בהתנהלות הקואליציונית מול מפלגת השלטון. כך למשל, מי שהצליחו לנטרל את היו"ר הפופולרי אפי איתם ולגרום לו לעזוב את המפלגה, לא ידעו באותה מידה לבלום בעוד מועד את אריאל שרון ולהפיל את ממשלתו, כדי שלא יוכל להעביר בכנסת ולממש בפועל את תוכנית ההתנתקות.
גם נפתלי בנט היה כוחני למדי בתוך המפלגה, אבל לפחות הוא הוכיח לא פחות תחכום ועוצמה בהתמודדות שלו מול ראש הממשלה נתניהו. בימים האחרונים נראה שאצל כמה אנשים בבית היהודי יש חזרה לעבר הלא מזהיר של חולשה כלפי חוץ וכוחנות כלפי פנים. במקום לעמוד כחומה בצורה ולהביא הישגים במשא ומתן הקואליציוני, הם עסוקים בלחבל במאמציו של בצלאל סמוטריץ' להביא הישגים שיעניקו לציונות הדתית כוח פוליטי והשפעה.
4
בשבוע שעבר צוטט בעיתון מקור ראשון אחד מבכירי הבית היהודי במילים הללו: "אנחנו הולכים יחד עם האיחוד הלאומי ורוצים ללכת עם הדרישות הבסיסיות של (תיקי) חינוך ומשפטים, אבל חשוב גם לדעת מהם קווי הנסיגה שלנו – וזה שתיק החינוך לא יברח לנו. הרב רפי פרץ כשר חינוך זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לעם ישראל".
לא אפתח כעת בדיון בשאלה האם שר החינוך צריך להיות איש חינוך מובהק, או שקודם כול חשוב שיהיה פוליטיקאי מיומן. מה שבטוח זה שמי שמצהיר מראש מהו קו הנסיגה שלו במשא ומתן, לא יוכל לצפות להשיג יותר מזה. מי שדורש את תיק המשפטים אבל מצהיר שיסכים לסגת מהדרישה הזאת, יורה לעצמו ברגל. אולי בטעות, אולי בכוונה.
לפעמים נדמה שאצל חלק מאנשי הבית היהודי הדבר הכי חשוב זה לקצץ בכנפיו של סמוטריץ', שלא יאפיל עליהם חלילה בכישוריו הפוליטיים והתקשורתיים. הגיע הזמן להשתחרר מהחשיבה הכיתתית הצרה הזאת. הציונות הדתית צריכה לצעוד לעבר איחוד כוחות מלא, שבעקבותיו לא יהיו אינטרסים מנוגדים של מפלגות מתחרות. הכישורים והיכולות הפוליטיות של כל נציגינו ייזקפו ויפעלו לטובת המחנה כולו. גם סמוטריץ' מצידו צריך להיות יותר סבלני ומאופק, ולא לתת לשותפיו את התחושה שהוא רץ קדימה בלי לתאם איתם.
למעשה, מי שרוצה להבטיח שהרב פרץ אכן יקבל את תיק החינוך, חייב לתת גב חזק ואמין לדרישה לתת לסמוטריץ' את תיק המשפטים, או תיק בכיר אחר לפי בחירתו. כי אם זה לא יקרה, לפי ההסכם בין המפלגות סמוטריץ' יוכל בדין לדרוש לעצמו את תיק החינוך. ואם בבית היהודי לא יקפידו על יושר ועל אמינות, בפעם הבאה לא יהיו להם בני ברית פוליטיים כדי לעבור ביחד, במאמץ רב, את אחוז החסימה.
5
וחשוב מכול: לשמירת האחדות בציונות הדתית יש יותר ממשמעות פוליטית. אם בנימין נתניהו מתכוון בקדנציה הזאת לאמץ את תוכנית טראמפ, רק ציונות דתית מאוחדת וחזקה תוכל אולי למנוע זאת. לנתניהו יהיה נוח מאוד אם האיחוד הציוני-דתי השברירי ייפרד לשני ענפים רכים וחלשים שלא יהיה להם כוח לעמוד מולו. יש לקוות שיצר הפלגנות, שכבר עשה בנו שמות לא פעם ובמיוחד בבחירות האחרונות, לא ישחק לידיו.
לתגובות: [email protected]