'ואהבת לרעך כמוך', אחד המשפטים המפורסמים בתורה מופיע בפרשת קדושים לצד ציוויים שבין אדם למקום, ציווים שבין אדם לחבירו, ענייני צדק ומשפט ולצד מצוות התלויות בארץ וקורבנות.
מה מקורה וסיבתה של האהבה שבה אנחנו מצווים לרעינו? פרופ' רוזנברג הגדיר זאת כבסיס ערך השוויון שבו אין דמך סמוק יותר מדמו של חברך. בני האדם שווים זה לזה משום היותם בטלים לבורא אחד שברא אותם ולפניו אין גדול ואין קטן.
מנגד במסכת בבא מציעא רמוז מקור אחר לאהבה. מופיע שם המקרה שבו שניים הולכים בדרך ובידיהם כוס אחת בלבד של מים. אם ישתו שניהם ימותו שניהם ואם ישתה אחד מהם ימות חברו. בן פטורא אומר ישתו שניהם וימותו שניהם ואילו רבי עקיבא קובע שחייך קודמים לחיי חברך.
המציאות הזו קיצונית, אבל יש בה הסבר לבעייתיות של עקרון השוויון, בעייתיות שבא לידי ביטוי כאשר המשאבים מוגבלים, בין אם מדובר במים, בין אם בנפט או בטריטוריה.
בן עזאי רואה ב'זה ספר תולדות אדם' את הכלל הגדול בתורה. משפט זה מתייחס ליום ברוא האלוקים את האדם, בדמות אלוקים עשה אותו. דווקא השוני שבין בני האדם וייחודו של כל אדם ואדם הוא שמהווה מקור האהבה. בן פטורא מעדיף לראות את שניהם מתים משום שלא ניתן לוותר על התגלות ייחודו של האחד על פני חברו. כל אחד מבטא התגלות מיוחדת בעולם.
שתי הגישות מלמדות על שני עקרונות גדולים המשלימים זה את זה, ערך השוויון ולנגדו ערך השוני שבין אדם לחברו.