אימהות
מכירות את זה שאתם יוצאים בשבת בבוקר לגן השעשועים שסמוך לבית הכנסת?
מכירות את זה שפתאום משום מקום יש אזעקת צבע אדום ו100 אימהות וילדים רצים למיגונית אחת קטנה (שלא נפתחת?)
מכירות את זה שאת תופסת מחסה בבית הכנסת, על הרצפה, כששתי ילדות לידייך, ואת רועדת, בוכה מולן?
מכירים את זה שילדות בנות 8/12/17 כבר לא מתפדחות אחת מהשניה, ובוכות בבהלה? שאימהות וסבתות יושבות על הרצפה ברעד ובכי? אל מול בנותיהן, תלמידות, חברות ועוד? מכירות את זה שאתן לא יודעות להחליט אם לרוץ עכשיו הביתה לילדה שנשארה לבד בבית? ולקחת סיכון על הדרך?
מכירות את הדילמה?
מכירות שאחרי חצי שעה של אזעקות אתן מחליטות למהר הביתה, להוריד נעליים, ולרוץ על המדרכה הרותחת, כמה שיותר מהר, כדי שלא תתפוס אתכן אזעקה?
מכירות שאתן מגיעות הביתה ומוצאות את הבת שלכן רועדת, מזיעה, בוכה, נקישות בשיניים, לא מדברת, שוק, הלם, סטרט, קריסה.. ואתן לא יודעות מה להגיד לה? את המצפון הזה, למה השארתן אותה ככב לבד במצב הזה? מכירות שזה מחרב לכן את כל השבת, לאף אחד אין תיאבון, או רצון לשחק
והם לא מוכנים לצאת מהממ"ד, ואת צריכה לשכנע אותן לחיות, לנשום, להתגבר על הפיצוצים שמעל לראשנו..?
מכירות את זה שהקטנה שלכן נכנסת גם היא לעולם החרדות, פעם ראשונה בחייה.. שהיא שומעת, ומבינה וחוות את הבהלה? לא מכירות? כיף לכן.
כי אנחנו מכירות את זה טוב מידי, קשה למצוא את המילים, כרגע אני רק זורקת על הדף את התחושות
המחשבות, לא פוליטיקה. לא מחאה, בלי עמדה, בלי דעה רק מה שקרה.