לפני 39 שנים, טיפל אבי, שמחה הולצברג ["אבי הפצועים של צה"ל"], בחיילת משוחררת בשם אורנה מקריית גת, שלקתה בסרטן הדם. אבי נקשר אליה ואל משפחתה בקשר אמיץ ומיוחד.
בתחילה היה נדמה כאילו החלימה, אולם בשלב כלשהו קבעו הרופאים שהיא זקוקה ל-100 מנות דם (!). להשיג כמות כזו של מנות דם – זו משימה לא פשוטה.
אבי פנה אלי, ושאל/ביקש: אפרים, אתה יכול להשיג 100 מנות דם?
מיד עניתי, עוד טרם ידעתי כיצד אעשה זאת: אין בעיה, אבא, אני אשיג.
בשכנותי בעיר העתיקה של ירושלים, גר הרב שלום כהן, ראש ישיבת פורת יוסף [ומנהיג ש"ס דהיום]. הוא שאל אותי מדוע הצבא לא נותן מנות דם לחיילת, ועניתי לו: היא חיילת משוחררת, שכבר לא נמצאת באחריות הצבא.
הוא נענע בראשו בהבנה, ואמר: לך אל תלמידי האהוב, גבריאל עמר, והוא יארגן לך 50 מנות דם.
שמח על ההצלחה הראשונה, פניתי אל ראש ישיבת הכותל [שם למדתי במחזור הראשון], הרב ישעיהו הדרי זצ"ל, והוא השיב לי מיד: לך אל שני תלמידי – ברוך וידר [הרב, כיום ראש הישיבה שליט"א], ואל שמואל לנדאו [נפל במלחמת שלום הגליל, הי"ד], והם יארגנו לך 50 מנות דם.
בבנק הדם שבבית החולים "הדסה", חיכו אבי, שמחה הולצברג ז"ל, ואמה של אורנה, ולא האמינו למראה עיניהם, כאשר 100 בחורי ישיבה מגיעים בשמחה לתרום מדמם להצלת חיי חיילת שכלל לא הכירו.
אבי חילק לבאים שוקולד, פיסטוקים, ומעט ויסקי, לחיזוק הגוף והנפש.
בנק הדם הציע לתורמים מסלול של תרומה לצורך ביטוח אישי, אבל כולם כאחד אמרו: באנו לתרום דם לטובת החולה אורנה, ולא כדי להפיק תועלת לעצמנו. רק תנו לנו את שמה המלא לתפילה.
עיני אמה של אורנה הוצפו דמעות, למראה מסירות נפש נפלאה של 100 בחורי ישיבה, שבאו לתרום מדמם להצלת אדם זר להם.
אבל, משמיים גזרו אחרת. ההקרנות הרסו את המערכת החיסונית של אורנה עד שלא ניתן היה להצילה. ברגעיה האחרונים עמדו אבי ז"ל, יחד עם אמה של אורנה, וראו בעיניים דומעות כיצד המכשירים הרפואיים מראים כי קווי החיים של אורנה צונחים, עד שנדם לבה. קו ישר, אפס חיים.
רגעים אלו היו מאותם רגעים שבהם חששתי לחייו ובריאותו של אבי ז"ל, באשר היה מאוד קשור לחולי ופצועי צה"ל, ולאורנה במיוחד.
על קברה הטרי קרא שיר השירים.
יהי זכרה ברוך.