איתם ונעמה הנקין הי"ד
איתם ונעמה הנקין הי"ד ללא קרדיט צילום

בבוא עת נהי,
כשפסקול של קינה ויגון ממלא את החלל,
כשהאובדן מקבל פנים,
וקולות וצלילים,
אנו זקוקים לכם.

עיזרו לנו לזכור.

לא את יקירנו,
שלחסרונם עוד לא נמצא
יום שיכחון.

אלא את התכלית,
את הנצח,
שלא ישקר ולא יינחם,
וזהו המנחם.

עיזרו לנו לזקוף את הראש,
לזכור את החיים שהיו,
ולא רק את אובדנם.

לאסוף כוחות
לאחות את השברים,
ולא לשקוע בתהומות המוות.

אל תיפלו עמנו למצולות הכאב,
הושיטו לנו יד,
לקום משם,
ולקומם שברי ליבנו מעפר.

השכול הוא משא,
הוא מסע של חיפוש
של געגוע
שאין לו סוף.

עיזרו לנו לשאת את משא הזיכרון,
להנציח, להמשיך,
כי במותם ציוו לנו חיים,
ולא את מותם.

שיחו לנו,
על תכלית, על תקווה, על שליחות,
על ארץ שקודשה בדם,
ניקנת וניבנת.

אל תקוננו,
על כל שתם
היה, ושקע.
הרימו עיננו אל השמש,
הזכירו,
שאלו צירי לידה.


ספרו לנו,
על תקומתו של העם,
שניבנת,
ממסירות של נפש,
ומסירות של חיים.


בימים אלו,
אל מול גלי הכאב שמאיימים
להכריע,

איספו אותנו אל ליבכם,
ופשוט עיזרו לנו,
לזכור.