משה פייגלין, ראש תא מנהיגות יהודית בליכוד, הביע אמש שביעות רצון ממיקומו במקום ה- 41. לדבריו מדובר במקום ריאלי גם משום שייתכן ששניים מהחכ"ים יעזבו וגם משום שהסקרים צופים כי הליכוד יקבל יותר מ 40 מנדטים. פייגלין הוסיף כי הישגים מרשימים מדי עשויים היו לפעול כ'בומרנג' ולהביא לחיסול המהלך כולו, הבנוי לטווח ארוך.
עלייתו למקום ה- 41 "משקפת כוח אידיאולוגי אמיתי ועצמאי שאינו מבוסס על תמיכתם של כוחות מלמעלה אלא על עצמה שנצברה בעזרת כוחות שטח", אמר פייגלין. תופעה זו מפחידה את מנגנוני המפלגה, ולכן, לדבריו, הוא הופיע בראש 'רשימות החיסול הפוליטיות'. "הניסיון למנוע את בחירתי", אמר פייגלין "נעשה לא רק באמצעות הזרמת קולות למתמודד המתחרה, אלא כלל שיטות מכוערות הגובלות בפלילים, אשר כללו: מסע השמצה חסר תקדים ופרסום מכתבים בחתימותיהם המפוברקות של ראשי מועצות שונים, פרסום 'דיסאינפורמציה', בעיתוני שבת (זמן שאינו מותיר כמובן יכולת תגובה לשומרי שבת)".
ה'דיסאינפורמציה' גרמה לרבים לחשוב כי פייגלין אינו מתמודד כלל, וכי ועדת הבחירות תכונס בבוקר יום הבחירות עצמו כדי להחליט לפסול את מועמדותו בשל משפט ההמרדה שעבר, ועוד ועוד. הוא מוסיף כי למרות הניסיונות למנוע את בחירתו, הכוח שהפחיד את המנגנון הגיע בכל זאת למקום ריאלי.
המקרה של מנהיגות יהודית הוא יוצא דופן, אמר פייגלין, משום שמדובר בכוח אידאולוגי שאינו מסתפק בהתייצבות "מיוסרת" במרומי המגדלור האידאולוגי כמו במקרה של בני בגין אלא לוקח כנתון את ההסתאבות האידאולוגית בהנהגת התנועה ובונה לעצמו אט אט בסיס כוח משלו. אם נתיב ההתקדמות המקובל הוא ביסוס הקשרים עם הגורמים שמעל, הרי שתנועת מנהיגות יהודית מבססת את כוחה על חברי התנועה שלמטה.
אחרי כל זה, ועל אף ההתנגדות העזה, הצליחה תנועת מנהיגות יהודית לפקוד לליכוד למעלה מעשרת אלפים חברים אידאולוגיים חדשים, להכניס למרכז המפלגה 133 חברי מרכז מטעמה (הקבוצה ה'אורגנית' הגדולה והמגובשת ביותר במרכז), להתמודד על ראשות התנועה ולזכות באחוזים שאיש לא ציפה להם.
לדבריו, חוקת המפלגה וגם מטרותיה הן נגד מדינה פלשתינית ובעד החלת ריבונות ישראלית על כל שטחי ארץ ישראל, אולם על מנהיגות יהודית לגדול כדי להשפיע באמת מתוך המפלגה וכדי שלא לאפשר לראש הממשלה לפעול נגד מפלגתו.
עלייתו למקום ה- 41 "משקפת כוח אידיאולוגי אמיתי ועצמאי שאינו מבוסס על תמיכתם של כוחות מלמעלה אלא על עצמה שנצברה בעזרת כוחות שטח", אמר פייגלין. תופעה זו מפחידה את מנגנוני המפלגה, ולכן, לדבריו, הוא הופיע בראש 'רשימות החיסול הפוליטיות'. "הניסיון למנוע את בחירתי", אמר פייגלין "נעשה לא רק באמצעות הזרמת קולות למתמודד המתחרה, אלא כלל שיטות מכוערות הגובלות בפלילים, אשר כללו: מסע השמצה חסר תקדים ופרסום מכתבים בחתימותיהם המפוברקות של ראשי מועצות שונים, פרסום 'דיסאינפורמציה', בעיתוני שבת (זמן שאינו מותיר כמובן יכולת תגובה לשומרי שבת)".
ה'דיסאינפורמציה' גרמה לרבים לחשוב כי פייגלין אינו מתמודד כלל, וכי ועדת הבחירות תכונס בבוקר יום הבחירות עצמו כדי להחליט לפסול את מועמדותו בשל משפט ההמרדה שעבר, ועוד ועוד. הוא מוסיף כי למרות הניסיונות למנוע את בחירתו, הכוח שהפחיד את המנגנון הגיע בכל זאת למקום ריאלי.
המקרה של מנהיגות יהודית הוא יוצא דופן, אמר פייגלין, משום שמדובר בכוח אידאולוגי שאינו מסתפק בהתייצבות "מיוסרת" במרומי המגדלור האידאולוגי כמו במקרה של בני בגין אלא לוקח כנתון את ההסתאבות האידאולוגית בהנהגת התנועה ובונה לעצמו אט אט בסיס כוח משלו. אם נתיב ההתקדמות המקובל הוא ביסוס הקשרים עם הגורמים שמעל, הרי שתנועת מנהיגות יהודית מבססת את כוחה על חברי התנועה שלמטה.
אחרי כל זה, ועל אף ההתנגדות העזה, הצליחה תנועת מנהיגות יהודית לפקוד לליכוד למעלה מעשרת אלפים חברים אידאולוגיים חדשים, להכניס למרכז המפלגה 133 חברי מרכז מטעמה (הקבוצה ה'אורגנית' הגדולה והמגובשת ביותר במרכז), להתמודד על ראשות התנועה ולזכות באחוזים שאיש לא ציפה להם.
לדבריו, חוקת המפלגה וגם מטרותיה הן נגד מדינה פלשתינית ובעד החלת ריבונות ישראלית על כל שטחי ארץ ישראל, אולם על מנהיגות יהודית לגדול כדי להשפיע באמת מתוך המפלגה וכדי שלא לאפשר לראש הממשלה לפעול נגד מפלגתו.