מדי שנה, כשמגיע יום השואה, עולות לאוויר שתי הסיסמאות הידועות – "לזכור ולא לשכוח" ו"לעולם לא עוד".
שתי האמירות הללו תובעות עשייה מפורשת, שהרי אין טעם באמירה בעלמא. צריך לעשות משהו עם הזיכרון הזה, ועוד יותר עם ההבטחה ואפילו השבועה שלעולם לא תחזור השואה הנוראה הזאת על עם ישראל, וכך לאורך כל השנה וכל השנים. הרי השואה התאפשרה אך ורק כי לא הייתה לנו מדינה ריבונית עם צבא חזק, והשאלה עכשיו היא אם היום זה מספיק. האיומים עלינו מצפון ומדרום, ובעיקר מן המזרח הרחוק המתחמש בגרעין והמחמש את ארגוני המחבלים, מחייבים אותנו לבחון זאת שוב ושוב.
מבחינה ביטחונית, החיים במדינת ישראל לא פשוטים ואנחנו משלמים מחיר כבד על זכותנו להתקיים. אבל אין לנו ברירה אלא לחשוב על החלופה שעלתה לנו בשישה מיליון נפשות ובאפשרות שתקשה עלינו להתאושש ממכה ניצחת שתנחת עלינו. אם ארגון טרור אחד המונה כמה עשרות אלפים כמו החמאס יכול לרתק חצי מדינה לממ"דים, לבטל עבודה ולימודים ואף לגבות חיי אדם – זו שאלה רלוונטית.
את ערב יום העצמאות חגגתי לפני כמה שנים בקרב אחיי ואחיותיי בחברון, עיר אבות האומה. התפללנו במערת המכפלה ואחר כך הלכנו לסעודת מצווה עם בני הישיבה במקום. האלוף יוסי בן חנן סיפר לתלמידי החכמים הצעירים שבשנת 1995 הוא יצא לטיול בעולם יחד עם ראש המוסד לשעבר מאיר דגן ז"ל. הם הגיעו לכפר קטן בשם אוֹרָדֵאָה, שהיה פעם בשטח הונגריה והיום הוא שייך לרומניה. הם ביקרו שם בבית כנסת הרוס מימי מלחמת העולם השנייה, ושם הם מצאו לוחית שיש חדשה שהביאו ניצולי השואה מישראל – יד ל-30 אלף יהודים שנרצחו באורדאה בשבוע אחד בלבד.
האלוף יוסי בן חנן הזכיר שמאז אמצע המאה ה-19 ועד היום הזה, במשך יותר מ-150 שנה, נהרגו בכל מלחמות ישראל, לרבות הנרצחים בפעולות הטרור, כ-23 אלף יהודים. כל הרוג הוא אומנם עולם מלא וכאב המשפחה אינו יודע נחמה, אבל זה הרבה פחות מ-30 אלף הרוגי העיירה הנשכחת אורדאה שנרצחו בחניקה ובשריפה, אנשים, נשים וטף, במשך שבוע אחד בלבד.
והאלוף יוסי בן חנן, שנולד בי"א באדר ונקרא על שמו של יוסף טרומפלדור, הוסיף: זהו ההבדל בין גולה ובין גאולה, אות אחת – אל"ף, וזהו ההבדל בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובין יום הזיכרון לחללי צה"ל – קיומה או אי-קיומה של מדינה ריבונית לעם היהודי.