מביתה רחב הידיים ביישוב בית חג"י שבדרום הר חברון, לא הרחק ממוקדי האזעקות ונפילות הטילים בדרום, רחלי מלמד הרגישה בתחילת השבוע את הכעס גואה בתוכה.
כל דיווח חדשותי מזירות הקרב שבעורף הקפיץ אותה בגל נוסף של תסכול ואכזבה. שאלה אחת חזרה וניקרה בתודעתה: "בשביל מה?!". כמעט 14 שנים חלפו מאז חרב הבית שממנו נעקרה בכפר דרום, וכל סבב לחימה בעזה הוא מבחינתה תזכורת למדינת ישראל: "הם לא נותנים לנו לשכוח את חבל הארץ הזה. לא ירחק היום ועם ישראל יחזור לשם".
מלמד לא רק מקווה, היא גם פועלת. יחד עם קבוצת חברים מעקורי גוש קטיף, ובשיתוף פעולה עם גרעין צפון השומרון, הם מבקשים להעלות למודעות הציבורית את הדרישה לחזור לעזה ולבנות את היישובים מחדש. ברור להם שנוכחות צבאית בעזה גם תשפר פלאים את מצב הביטחון, ונוכחות כזאת זקוקה מאוד לעורף אזרחי של מתיישבים. הם מוכנים למשימה ברגע שייקראו לה. "לא ריאלי?" היא משיבה למי שמרימים גבה, "אנחנו לא יהודים ריאליים, אנחנו יהודים מאמינים". בינתיים היא וחבריה פועלים כבר כמה שנים, דופקים על דלתות ועל לבבות של פוליטיקאים ואישי ציבור. חלקם כבר הביעו את תמיכתם, בראשם ח"כ בצלאל סמוטריץ'.
רק הבתים חסרים
מלמד וחבריה, כאמור יחד עם גרעין צפון השומרון, מקדמים בראש ובראשונה את הצעת חוק ביטול ההתנתקות. הרעיון להצעת החוק, מספר יוסי דגן, ראש מועצת שומרון ויוזם ודוחף ההצעה מיומה הראשון, נולד ביום שבו נגרר מהמצודה בשא-נור והושלך מביתו אל האוטובוס. דגן וחבריו הבטיחו לעצמם כבר אז לעשות הכול כדי לשוב אל ארבעת היישובים שחרבו בצפון השומרון. "ביישובים הללו צה"ל נוכח, יש עדיין מדרכות, הפרחים שנשתלו עדיין פורחים, צריך רק לבנות את הבתים", מסביר דגן. לשם כך נדרש אישור הצעת החוק העקרונית, שקובעת כי חוק פינוי-פיצוי מבוטל. מכאן קצרה הדרך לאישור נוכחות אזרחית יהודית במקום ולמתן היתרי בנייה.
אומנם במישור המעשי קל יותר לאזרח מחדש את יישובי צפון השומרון, אולם דגן בהחלט נושא עיניים גם אל גוש קטיף כשלב נוסף אחרי אישור הצעת החוק, שמתייחסת בינתיים רק לצפון השומרון. "כשירדנו מהאוטובוסים אחרי הגירוש, יעקב עמידרור, שהיה אז אלוף במילואים, התנדב להיות סדרן", מספר דגן. "הוא חיבק אותי, ואמרתי לו: עוד נחזור. עמידרור הנהן ואמר: אחרי המלחמה הבאה". נבואתו של עמידרור כבר התגשמה בחציה, דגן מתכוון לממש גם את ההמשך. "חומש תחילה, אחר כך גם גוש קטיף. בעקבות סבב הלחימה הנוכחי קראתי לחזור אל יישובי צפון הרצועה. זה הדבר היחיד שחמאס מבין, וזו גם תחילת התיקון. חוק ההתנתקות הוא אות קין בספר החוקים של מדינת ישראל. המדינה צריכה למחוק את התועבה המוסרית הזאת".
הצעת החוק עלתה בכל כנסת מאז הגירוש, ונפלה בוועדת השרים לחקיקה קרוב ל-14 פעמים. בכנסת האחרונה החוק עמד לעלות שוב בוועדת השרים, אך בדקה ה-90 נתניהו הוריד אותה מסדר היום בגלל החשש מתגובת הממשל האמריקני. "אנחנו אולי דופקים את הראש בקיר", מודה דגן, "אבל הראש שלנו חזק מהקיר ובסוף, כמו בסבסטיה, הקיר יישבר".
דגן תולה תקוות בממשלה הנוכחית. לדבריו, שיחות שערך עם פוליטיקאים מעלות כי רוב גדול של חברי הקואליציה, וגם רוב בקרב השרים, מביעים התנגדות ושאט נפש מתוכנית ההתנתקות, ולכן יתמכו גם בהצעת החוק הזאת. בקדנציות הקודמות קידמו את הצעת החוק בכירים בליכוד, ולא רק השמות הצפויים כמו זאב אלקין ויולי אדלשטיין. בכנסת האחרונה היה שותף לקידום ההצעה ח"כ דוד ביטן, שבביקור שערך בשא-נור אמר: "לא היה שום טעם בהתנתקות. אנחנו יכולים לחזור. נעשה הכול כדי לעמוד במשימה". גם השר חיים כץ ביקש למנוע בסוף הקדנציה האחרונה את הורדת ההצעה מסדר היום, וקרא לנתניהו לקיים הצבעה על הצעת החוק "כצעד ראשון להחזרת המגורשים משא-נור ומחומש לבתיהם. כממשלה לאומית, זו חובתנו לארץ ישראל".
בקדנציה הנוכחית יש לדגן וחבריו משענת משמעותית נוספת לקידום הצעת החוק. כאמור, יו"ר האיחוד הלאומי ח"כ בצלאל סמוטריץ' הוא מהתומכים הבולטים ביוזמה, שאותה הוא מניח כעת על שולחן המשא ומתן הקואליציוני. פרט לטיעונים המוסריים שהשמיע דגן אודות המחויבות הממשלתית לתקן את עוול ההתנתקות, סמוטריץ' רואה חשיבות אסטרטגית בהצעה גם כשהוא נושא את פניו אל המחר המדיני: "ההצעה חשובה גם לנוכח תוכנית טראמפ. אנחנו מבקשים לבנות כמה שיותר עוגנים שימנעו נסיגות בעתיד. תיקון נסיגות העבר מבטיח שלא יהיו נסיגות נוספות".
הדרישה לחוקק את חוק ביטול ההתנתקות מוגשת לצוותי המשא ומתן של הליכוד עם סל דרישות כולל בנושא חיזוק ההתיישבות, ביניהן דרישה למנוע השתלטות ערבית על שטחי C. סמוטריץ' עדיין לא יכול לספק פרטים על היתכנות קבלת הדרישות, שכן כעת רק מתחיל המשא ומתן בין המפלגות על פרק ההתיישבות. אבל גם הוא חדור אמונה שלא רק יישובי צפון השומרון ייבנו מחדש, אלא גם אלו של גוש קטיף: "זה יותר מורכב אומנם, אבל זה יקרה".
פריחה תורנית
ראש חודש אייר החזיר השבוע את בני הישיבות אל ספסלי בית המדרש, בתום חופשת בין הזמנים. בשנים האחרונות, במקביל לניצול פסק הזמן האביבי מהישיבה לחריש מסלולים עמוק ורביצה במעיינות, מקדישים לא מעט מבני הישיבות ואוהבי התורה לפחות יום אחד מהחופשה לחוויה מסוג אחר לגמרי.
ירידי הספרים התורניים שנערכים בתקופת בין הזמנים כבר הפכו למסורת. השנה התקיימו שלושה ירידים כאלה בירושלים: במוסד הרב קוק, בישיבת מרכז הרב וגם ברשת 'דברי שיר'. התופעה המבורכת הזאת מרנינה לפחות משני פנים. ראשית, יבול הספרים התורניים של ההוצאות השונות, בהן גם של בתי המדרש הציוניים-דתיים ורבניהם, פורח ורענן ממש כמו הטבע המוריק שבחוץ. יצירה תורנית שופעת, על המנעד הרחב שבין ספרי עיון והלכה חריפים ובין יומנים רוחניים לנשים וספרי קריאה לילדים.
אבל מחזה משובב עין לא פחות הוא קהל הלקוחות שפוקד את הירידים. האחדות בין שומרי המצוות לסוגיהם, שכל כך מתקשה להתבטא בשדה הפוליטי, נוכחת בלי מילים כשמדובר בספרי הרשב"א, הגר"א ואבן עזרא. לובשי קפוטות וצעירים בג'ינס וכיפה סרוגה רכונים זה לצד זה מעל ספרי קודש ומעלעלים בהם בעניין. בנות מדרשה צעירות שמחפשות עוד כרך של כתבי הרב קוק לצד מלומדים קשישים ורבנים עטויי פראק. ישעיהו הנביא היה מן הסתם רווה נחת לראות את נבואתו מתגשמת בירושלים תשע"ט: "וכל בנייך לימודי ה', ורב שלום בנייך".
Hagitr72@gmail.com