בתו הבכורה של הסופר עמוס עוז, פרופ’ פניה עוז–זלצברגר, העניקה לעיתון "מעריב" ראיון רחב על המורשת שהותיר אביה ועל הקרע הפוליטי בישראל.
בין דבריה התייחסה לניסיון מצד אביה להידבר עם הפלסטינים, "אבא ניסה מרבית חייו לדבר עם הפלסטינים, וסיים את חייו עם מעט מאוד אמון במנהיגות הנוכחית וגם בקודמותיה", אמרה לעיתונאית כרמית ספיר ויץ.
"יש לי כבוד רב לטענות הימין הפוליטי בנושא הכשלים ואי־האמון המצטבר. האם הסכם אוסלו היה טעות איומה? אני לא יודעת. יצחק רבין וממשלתו האמינו שיוכלו להתמודד עם הסיכון הזה ולהפוך אותו לתקווה נועזת, אבל רבין נרצח ולא ניתנה להם ההזדמנות. אני יכולה לומר כך, בכנות ובכאב: כשם שהציונות היא אחת התנועות הלאומיות המזהירות בהיסטוריה, הפלסטינית היא אחת התנועות הלאומיות הפחות מזהירות. יש בה אלמנט רצחני, קיצוני, עם תסביך כבוד אומלל.
על כל שגגה מוסרית של הציונות, על כל עוול ופשע מלחמה של ישראל, היו עשר טעויות קשות של המנהיגות הפלסטינית. כך פני הדברים, למיטב שיפוטי כשמאל מפוכח, שמאל לא אוטומטי. ובכל זאת, את עיקר האחריות להווה ולעתיד נושא על כתפיו הצד המנצח. ישראל של רבין ניסתה לשאת באחריות הזאת, אבל ישראל של נתניהו מתחמקת ממנה".
בנוסף ציינה בתו של הסופר כי יש לה שני קווים אדומים לשיחות עם אנשי ימין, "ראשית, לא מגדפים ולא משסים ולא מצטרפים להמולת קריעת העם שמנהיג בנימין נתניהו. זה חייב להיות שיח מתון, קשוב ותבוני ככל האפשר, ערכים שכמעט הושכחו כאן לחלוטין. הקו האדום השני והמוחלט הוא ההבנה שחיי אדם לא יהודי וכבודו שווים לחיי אדם יהודי וכבודו. נוכח הקווים האדומים האלה אין לי שיחה עם איתמר בן־גביר, מיכאל בן־ארי, בצלאל סמוטריץ’ או רבני עלי", אמרה.
"אני חוששת שלדבר עם הימין הקיצוני יהיה בזבוז זמן, אבל אשמח להיות מופתעת לטובה, כך שידי השמאלנית הלא אוטומטית מושטת לשלום ואחווה עם הימין המתון בישראל, כל עוד הוא מכבד אותי וכל עוד ערך חיי אדם יהודי שווים בעיניו לערך חיי אדם לא יהודי".