בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על פסיקת בית המשפט המחוזי, וקבעו כי על יורשיו של מרדכי בעהם ז"ל להעביר לידי המדינה את טיוטות מגילת העצמאות הנמצאות ברשותם.
פסק הדין, שהתקבל פה אחד על ידי השופטים ניל הנדל יעל וילנר ודוד מינץ, קבע כי הטיוטות שייכות למדינה מכוח העובדה שבעהם פעל עבור מוסדות המדינה שבדרך ולא כאדם פרטי.
הפרשיה התעוררה לאחר שבית המכירות הפומביות "קדם" פרסם בחודש נובמבר 2015 קטלוג בו הוצעו למכירה מספר מסמכים של מרדכי בעהם ז"ל, מי שהיה אחד מהאנשים שפעלו לניסוח מגילת העצמאות במסגרת הלשכה המשפטית של מנהלת העם.
בקטלוג הוצעו המסמכים למכירה תחת הכותרת "הטיוטות הראשונות של מגילת העצמאות – כתובות בידי בעהם". המסמכים שהוצעו למכירה כללו את "טיוטת הפסוקים", אליה העתיק בעהם מקורות שסבר כי הם ראויים לשמש בסיס להכרזת העצמאות; "הטיוטה האנגלית" של הכרזת העצמאות; "הטיוטה העברית", שלושה עמודים בכתב ידו של בעהם הנושאים את הכותרת "הצהרה בדבר מדינה יהודית"; "ההצעה הראשונה", הגרסה המודפסת של הטיוטה העברית; "תזכורת בעהם", במסגרתה כלל בעהם הסברים לנוסח המוצע להכרזת העצמאות. בסך הכל נכללו בקטלוג חמישה מסמכים שנכתבו על ידי בעהם.
בעקבות פרסום הקטלוג והידיעה כי בית המכירות מתעתד למכור את הטיוטות במכירה פומבית הגישה המדינה את התביעה לבית המשפט המחוזי, אך לבסוף דחה המחוזי את התביעה. המדינה לא וויתרה וערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון, אשר כאמור קיבל היום את התביעה.
בחוות הדעת העיקרית ציין השופט דוד מינץ, "אף אם נקבל אפוא את גרסת בעהם בשלמותה לפיה הגרסה בכתב ידו נוסחה במהלך המחצית הראשונה של חודש אפריל, עולה כי היא לא הייתה פרי יוזמה פרטית, המנותקת מעבודתה של המחלקה המשפטית. די באמור להוביל למסקנה כי המסמכים היו שייכים ל'מוסד ממלכתי שקדם להקמת המדינה' ומקומם בגנזך המדינה".
"מכיוון שהמסמכים נוצרו מתוקף פועלו של בעהם מטעם מוסדות המדינה שבדרך, כל הזכויות במסמכים לפי סעיף 4(א) לחוק הארכיונים הן של המדינה ומקומן בגנזך המדינה", הוסיף וקבע השופט מינץ.
בהמשך קבע השופט מינץ כי על התביעה לא חלה התיישנות, וזאת משום שחוק ההתיישנות נחקק רק לאחר שהתביעה כבר התיישנה, וכי לא ניתן גם לטעון שהתביעה הוגשה בשיהוי משום שכאשר מדובר בתביעה המשקפת אינטרס ציבורי מובהק על טענת השיהוי לסגת מפניו.