גן השלושה
גן השלושהצילום: עמק המעיינות

ב 14 במאי 1959, יממה לאחר יום העצמאות ה 11 למדינת ישראל, נחנך גן השלושה (הסחנה) במעמד נשיא המדינה יצחק בן צבי ובמעמד בני משפחותיהם של השלושה שעל שמם נקרא הגן: חיים שטורמן, אהרון אטקין, וד"ר דוד מוסינזון אשר נרצחו בדרך לטירת צבי בספטמבר 1938.

בימים אלה מלאו 60 שנים לאירוע החגיגי, וגן השלושה שהיה מעיין קטן וסביבו שממה, הפך להיות אחד הגנים הלאומיים הכי פעילים במדינת ישראל במהלך כל השנה.

גן השלושה נמצא למרגלות הרי הגלבוע בעמק המעיינות. בתוכו מצוי מעיין הנובע מבין הסלעים ונמצא בתחתית בריכת מים טבעית וגדולה. מי המעיין צלולים, נעימים, ולמשקיף עליהם מגדת הנחל נראים בצבע טורקיז יפהפה. חום המים קבוע - 28 מעלות, ולכן נעים לשחות בהם בכל ימות השנה, גם בחורף.

את סביבת המים מקיפים משטחי דשא נרחבים, צמחייה ארץ ישראלית ועצים רבים המעניקים צל. כל אחד יכול למצוא במקום פינה שלווה, להלך בשבילים בין הדשאים והשיחים, לנוח בצילו של אחד העצים, לערוך פיקניק באחד משולחנות האבן הפזורים ברחבי הגן וכמובן - לשחות במי המעיין והנחל הצלולים וליהנות מג'קוזי טבעי מתחת למפלים.

הגן אף זכה להיכלל בין עשרים הגנים היפים בעולם של הטיים מגזין, והוא מוקד משיכה למאות אלפי מבקרים מדי שנה. אולם דרכו של הגן הייתה כשל דרכם של המתיישבים בעמק, ועד תחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 הייתה במקום רק בריכה טבעית, שמימיה נבעו מעין עמל (עין אלעסי), ירדו דרך מפל ונוצלו להפעלת טחנות קמח עות'מאניות כדי להניע את אבני הריחיים. אחרי מלחמת השחרור נהרסו הטחנות וכעת אפשר למצוא את שרידיהן בשטח גן השלושה. אחת מהן שוקמה.

סביבות הבריכה היו שוממות. הגן הגדול, המקיף אותה היום, הוא תוצאה של טיפול וטיפוח מסור במשך שנים, פרי יוזמתו של צבי בהיר חבר קיבוץ ניר דוד. בהיר, בסיועם של אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור לימים, חתני פרס ישראל באדריכלות הפכו את הסחנה לאתר נופש גדול ומטופח.

התכניות למרכז רחצה בעמק בבריכת הסחנה הוצגו לראשונה בנובמבר 1952 וכללו שני חלקים: נטיעת חורש במקום נפילתם של השלושה (מרכז יישובי ביכורה) שהמשכה בשדרה עד תל עמל, ושיפור בריכת הסחנה, הקפתה בחורש והפיכתה למרכז שחייה בעמק עם אפשרות להארכת הבריכה לשיט. עם אישור התכניות והשגת המשאבים הכספיים יצאה התכנית לדרך. ועדת השמות הממשלתית דנה בשמות עבריים לסחנה. ביניהם: "עין א סחנה", "ואדי אל אסי" , "עין אל אסי" .

גן השלושה, נקרא לבסוף על שם חיים שטורמן (עין חרוד), אהרון אטקין (קיבוץ גבע) ודר' דוד מוסינזון, איש תל אביב שעבד באזור כווטרינר, אשר נרצחו בקרבת טירת צבי בספטמבר 1938. באותו בוקר יצאה משלחת ישובים לסיור אדמות קק"ל לשם קביעת מקומו של ישוב חדש. במכונית קטנה, שבראש השיירה, שהשתתפו בה אנשי משק המכירים את בסביבה ואדמתה ומומחים בענייני קרקע והתיישבות, ישבו חיים שטורמן, אהרון אטקין ודר' מוסינזון. במכונית נהג קצין מחוז עפולה, דר' אברהם ברגמן (לימים , הארכיאולוג וחתן פרס ישראל פרופ. בירן ז"ל) שהיה ממונה אז על ועדות שביתת הנשק, ולידו שומר בריטי. ליד הכפר סמריה, במרחק 6 ק"מ מבית שאן עלתה המכונית על מוקש מוסתר, והתרסקה. אטקין ומוסינזון נהרגו במקום. חיים שטורמן הובא לשדה נחום פצוע ושם נפטר.

חנוכת גן השלושה התקיימה כאמור למחרת יום העצמאות במעמד נשיא המדינה דאז יצחק בן צבי. משלחות מהישובים, אישי ציבור רבים ואורחים הגיעו לטקס.

בתכנית כפי שנכתב בעלון ניר דוד במאי 1959:

"בשעה 17:00 יגיע הנשיא. קרוב לוודאי שינוח כחצי שעה אצלנו. משעה 17:30 עד 18:30בטקס בגן השלושה יוסר הלוט מעל יד הזיכרון, ייערך סיור במקום ופגישת הנשיא עם קהל המוזמנים. בשעה 18:30 ייצא לבית שאן, שם יתקבל ע"י תלמידי בתי הספר. במועצה האזורית תיערך לכבוד הנשיא ארוחת ערב חגיגית בהשתתפות מוזמנים ובשעה 21:00 תיערך באמפיתיאטרון הצגה חגיגית של 'לה טראוויאטה' בביצוע האופרה הישראלית."

בשנים שלאחר מכן מדווח צבי בהיר מניר דוד לחברי הקיבוץ כי "זרם המבקרים בסחנה גדל והולך משנה לשנה ומשבוע לשבוע. שמו של הגן הולך לפניו בכל רחבי הארץ, ואף כל תייר מחו"ל כולל אותו בתכנית סיוריו. נראה שאת המוניטין הטובים שיצאו לגן ככל אתר ואתר יש לזקוף על חשבון הניקיון המופתי , הטיפוח המתמיד, הסדר הטוב השורר במקום ורמת התחזוקה הנאותה, אשר בהם מצטיין גן השלושה. פינת חמד זו שהיא עד היום יחידה במינה בארץ כולה, מושכת יותר ויותר מבקרים מכל הגילים, השכבות, חלקי הארץ. כדאי לציין, כי אנשים שביקרו פעם בסחנה , מוסיפים לבוא שנית ושלישית, כך שיש כבר בתוך קהל המבקרים חלק של "מבקרי קבע", שבילוי ה"ויקאנד" בסחנה הוא כבר "לחם חוקם".

יהודה כרמי מנהל גן השלושה מסביר שהם ממשיכים את המורשת שהנחילו המייסדים "התפיסה של מעיין טבעי, נחל וסביבו בוסתן , יחד עם נוחות מרבית למטיילים , מנחה אותנו בכל תהליכי הפיתוח הבלתי פוסק של הגן".