אלאור אזריה
אלאור אזריה צילום: ציפי שליסל/TPS

הלילה בחצות יסתיים קמפיין מימון ההמונים לספרו של אלאור אזריה, 'מחושך אל אור', שעתיד לצאת בשנה האזרחית הבאה.

נכון לשעת פרסום הכתבה הושגו 94% מסכום היעד של 150 אלף השקלים אותם מבקש אזריה לגייס לצורך כתיבה, הפקה והוצאת הספר. הספר צפוי לכלול חומרים בלעדיים, עדויות שלא נחשפו וממצאים חדשים על הפרשה שטלטלה מדינה שלמה.

לפני כשנה שוחרר אזריה מהכלא, ועד היום הוא משוכנע כי פסק הדין היה מוטה כנגדו ונמנע ממנו משפט צדק.

בראיון שהעניק בחודש שעבר לערוץ 7 סיפר אזריה כיצד המערכת ממשיכה להתנקם בו עד היום, למשל כשחיפש אחר עבודה. "חיכיתי ארבעה ימים, ועדיין לא חזרו אליי. התקשרתי לבדוק מה קורה ואמרו לי שיש בעיה. 'גורמים מאוד בכירים הפעילו לחץ שלא תתקבל לעבודה הזאת'", שיחזר אזריה את השיחה המתסכלת.

לדבריו, "מדובר בתחום המזון. מה זה מפריע למישהו? יש לי תעודה של לוחם במילואים, זה אומר שכאשר יש כניסה לעזה אני מוזמן לשירות מילואים, אז לתחום המזון אני לא יכול להיכנס? מה כבר רציתי, לפרנס את עצמי בכבוד? מקומות עבודה אחרים הביעו נכונות להעסיק אותי, אבל ברגע שהזינו את הנתונים שלי למחשב קפץ להם הרישום הפלילי שלי, על לא עוול בכפי, והמחשב חוסם באופן אוטומטי את אפשרות הקבלה לעבודה, גם אם מדובר במשרה של מחסנאי".

קצת יותר משלוש שנים עברו מאז חג הפורים הגורלי של שנת תשע"ו, שבו נקלע אזריה למערבולת של חייו. העובדות, שאין חולק עליהם, מסתכמות בדקות הראשונות של אותו אירוע מפורסם. במהלך הבוקר הגיעו אל עמדת צה"ל ליד תל רומיידה בחברון שני מחבלים חמושים בסכינים, עבד אל-פתאח יוסרי א-שריף ורמזי עזיז א-קסראווי תמימי, תושבי חברון בני 21. השניים דקרו חייל מגדוד שמשון בידו ובכתפו ופצעו אותו קל. החייל שנדקר ומפקדו ירו בדוקרים, וכתוצאה מכך א-קסראווי נהרג וא-שריף נפצע קשה. דקות ספורות לאחר מכן הגיע למקום כוח תגבור צבאי מגדוד שמשון, שכלל את אזריה, חובש צבאי שסייע לטיפול בחייל הפצוע, ובהמשך ירה בראשו של א-שריף ששכב על הקרקע.

כתב האישום שהוביל לגזר הדין הרשיע אותו בהריגה ובהתנהגות שאינה הולמת. בהכרעת השופטים שהתקבלה לאחר סאגה של שנתיים שהצליחה שהסעירה מדינה שלמה, נכתב כי גרסת אזריה באשר לחשד למטען לא הייתה אמינה, ואף אם הייתה מתקבלת, "העובדה שהיה מחבל על הקרקע שביקש לקטול חיי חיילים אין בה להצדיק פעולה לא מידתית", ו"אין מקום לבצע ירי רק מחמת חשד וללא זיהוי ודאי של אמצעי". כתבו השופטים.

לאזריה עצמו יש גרסה שונה לחלוטין של השתלשלות העניינים. אזריה העיד על כך שבשעות הראשונות לאחר סיום האירוע, גם המערכת הצבאית סברה שהוא פעל באופן תקין. "אחרי הירי פרקתי לעצמי את הנשק לבד, החזרתי את המחסנית למצב הכנס והמשכתי לאבטח את תהלוכת העדלאידע במשך ארבע או חמש שעות, כרגיל. אם היו חושבים שיש כאן משהו חריג, היו לוקחים לי את הנשק באופן מיידי". רק לאחר כמה שעות הוא נלקח למשפט ראשון אצל המ"פ, ומשם כדור השלג של המערכה המשפטית החל להתגלגל.

ייתכן שהאירוע היה נסגר בבירור צבאי-פנימי, אך לרוע המזל הוא זכה לתהודה עולמית היות שעימאד אבו שמסייה, פעיל 'בצלם' שהיה במקום, תיעד אותו בזמן אמת ולאחר שעות אחדות העביר סרטון לכלי התקשורת. הבהלה הראשונה היא כנראה מה שגרם לשר הביטחון דאז משה יעלון לגנות את אזריה בחריפות ולהכריז עוד באותו היום כי "האירוע הזה יטופל במלוא החומרה", למרות שטרם התקבלה תמונת מצב ברורה יותר של מה שהתרחש באותן דקות גורליות. למרות זאת, אזריה לא חושב שהאירוע יצא מכלל פרופורציה רק בגלל הצילומים של 'בצלם'. "אומנם בהתחלה זה קרה בגלל בצלם, אבל מי שפתח את הפה ועשה לי משפט שדה זה בוגי יעלון", הוא מפנה כלפיו אצבע מאשימה.

כעת, רגע לפני תום הקמפיין קורא אזריה לציבור הרחב לתמוך בהוצאת ספרו החדש. "יש הרבה מאוד דברים שהציבור לא יודע על הפרשה – וכשהוא ייחשף אליהם, הוא לא יאמין שכך נהגו ללוחם בצה"ל", אומר אזריה לערוץ 7. "קראו לי שקרן, קראו לי גזען, קראו לי רוצח – אבל הכל שקרים. יריתי במחבל לא מנוטרל שהיווה סכנה, פעלתי כמו שהמפקדים לימדו אותי. לא ביקשתי צל"ש, אבל גם לא ציפיתי שהמפקדים הישירים שלי ינטשו אותי בשדה הקרב ושהרמטכ"ל ושר הביטחון יזרקו אותי לכלבים כדי לרצות את 'בצלם' והאויבים שלנו. אסור שמה שקרה לי יקרה ללוחמים אחרים. אני מזמין את עם ישראל הגדול והיקר, שחיבק אותי ותמך בי בשלוש השנים האחרונות, להצטרף אלי למסע שלא ישאיר אתכם אדישים לשנייה אחת, ובסופו אני מקווה שגם אני אצא מחושך אל אור".