אדוני היושב־ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני מברך, כמו כולם, את אנשי המילואים. חבל שאנחנו צריכים לעשות יום לאנשי המילואים. אני מניח שהיוזמה הבאה תהיה יום לאלו שמשלמים מיסים. רעיון. עוד אין כזה – יום משלמי המיסים בישראל.
אחרי חודשיים אנחנו יכולים לעשות את יומם של האנשים הנוהגים בזהירות. משלמי המיסים לא מסכנים את חייהם. משלמי המיסים נותנים אחוז נכבד מאוד מהכנסתם לטובת מדינת ישראל. ודאי שהם ראויים לשבח. אנשים שנוהגים בזהירות, שומרים על החוק, מצילים חיי אדם – ודאי שמגיע להם יום.
היו"ר ראובן ריבלין:
רב־אלוף מופז, ידידי הטוב, חבר הכנסת מופז, תאמין לי – הוא איש מילואים שאין לך מושג איזה איש מילואים. היינו צריכים אותו מאוד לו – – –
אורי אורבך:
המצב של הצבא מאוד קשה אם אחד כמוני לוקחים למילואים כל שנה. מראה לך לאן הצבא הידרדר אם חייל מספר ,3314932 סמל ראשון בסך הכול – אני מצטער, מול כל – לא נעים לי פה, אני רואה פה שלושה רמטכ"לים ואלוף מולי, אני מקבל "חלושעס" – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
עלית בדרגה – – –
אורי אורבך:
אני מול שלושה סג"מים באוהל למשפט על נעליים מצוחצחות – עד היום עוד לא התאוששתי. פה ארבעה רמטכ"לים מסתכלים עליי. והרצל מאחוריי. באמת – – –
שר הביטחון אהוד ברק:
אנחנו בחיים לא היו נותנים לנו להיות חברי כנסת אם היינו רק סמלים. זה רק – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – – אבל אין לך מושג כמה אתה צודק לגבי חוכמתו.
אורי אורבך:
ואני אומר – אם מרמטכ"לים יוצאים כאלה חברי כנסת, אולי עדיף היה שהייתם סמלים ראשונים – פשוט לא יכולתי – – – חלילה לי, מבלי לפגוע בזכויות.
שר הביטחון אהוד ברק:
זכויות היוצרים של הסמל.
אורי אורבך:
מילואים בשריון עשיתי, עד שאמרו: די, כבר אי אפשר יותר, יש גבול. האויב גם רואה משהו. חטיבה 640 גדוד – 5093 אתה אף פעם לא יודע אם זה שם החטיבה או שם של שמן טנקים, שמן מנוע. היה נחמד מאוד, אני לא יודע אם מועיל מבחינתי, אבל מבחינתנו בוודאי, וזאת חוויה ישראלית ייחודית חשובה מאוד.
כמובן, כשאני אומר שלא צריך יום מילואים אני אומר את זה במרירות. הרי ברור לי שאנשים נותנים מזמנם, מכספם, מחילם, מסכנים את חייהם. אני מקונן על כך שדברים שפעם היו מובנים מאליהם היום זקוקים להוקרה מיוחדת, משום שנתמעטו המשתתפים, ונידלדלו השורות, ואם אנחנו נעשה יום אחד יום למשלמי מס הכנסה ויום למשרתי המילואים, ואנחנו נעשה הצלבה של השמות, אנחנו נראה שמדובר באותם האנשים הרבה פעמים.
זאת אומרת, אלה שנושאים את משא עמם על שכם בכלכלה או בחינוך ובמילואים, אלו אותם אנשים כל הזמן. ואומר על דרך השלילה – ואלה שלא, אז הם לא. אז עם המיסים זה על בסיס מקום פנוי, כלומר, אם זה מתאפשר הם משלמים מיסים. ומילואים הם לא עושים, איך יעשו מילואים אם לא עשו את השירות הסדיר? בעיה, נכון? אם בן־אדם נוסע חינם באוטובוס הוא לא יכול להתלונן למה רק הוא לא מקבל עודף!
מדינת ישראל צריכה להכריע שהיא אוהבת ומעדיפה את אלו שמשרתים אותה. משרתים אותה? משרתים אותנו. חיילי המילואים לא עושים טובה, הם עושים חובה, והם ראויים להוקרה ולעדיפות. כן, אדם הלך לצבא, סיכן את חייו, עושה כל שנה חודש מילואים. כן, שתהיה לו עדיפות בשירות הציבורי; מעט התודה שאפשר להגיד. גם במקרה שבו מגיעים אנשים עם אותם פרמטרים, עם אותן יכולות – מה צריך להתבייש כל הזמן? את מי נעדיף אם לא את חיילי המילואים? למען השם, את מי?
הצעתי לחברי החרדים: אתם רוצים שיעדיפו אתכם בשירות הציבורי? יש לי רעיון. ייתכן שיש מקום לחשוב, אם היועצים המשפטיים יאשרו זאת, שחרדי שהולך לצבא, יכול להיות שצריך אולי בנסיבות מסוימות להעדיף אותו כשהוא בא לשירות הציבורי.
רעיון, נכון? הפוך, בואו נהיה חיוביים. הם אומרים שזה כפל קנס, כפל קנס! על הראשונות אנו בוכים שהוא הולך לצבא. עכשיו אתה רוצה עוד לעודד אותו ללכת לצבא? חס וחלילה עוד ילך גם לעבודה. בסוף מי יודע מה יהיה? תורה ועבודה ושירות צבאי – יהיה מפד"לניק! אני מרגיע אתכם, תנוח דעתכם. הוא לא יתקלקל עד כדי כך. "ג" הוא יצביע.
על כן אני אומר לחיילי המילואים, למדינה, לעצמנו: מי שהולך לצבא לשירות חובה, כבר הוא עדיף לפני שהעדפנו אותו, כי הוא זה שמשלם מסים, הוא זה שהולך לשוק העבודה, הוא זה שאכפת לו. ואם הוא גם הולך למילואים, כשכל כך הרבה אנשים כבר כואב להם פה והולך להם הגב, הם לא מרגישים טוב ומשתעלים, ואשתו בהיריון. אם כל הנשים שהיו בהיריון בזמן המילואים היו יולדות, היינו פה עשרה מיליון!
על כן אני אומר: נעדיף אותם, נעדיף אותנו, מגיע לנו. כי אנחנו המדינה, והמדינה היא שלנו, ואנחנו אוהבים את חיילי המילואים ואת החיילים הסדירים, ולתת יותר למי שמגיע, ולמי שלא מגיע – תאמינו לי, אלה שלא מגיע, יש להם לפחות חודש אחד פנוי בשנה לדאוג לעצמם כדי לקבל את חלקם. תודה.