1. את משבר חוק הגיוס אפשר לפתור בעשר דקות. זו האמת הפשוטה וכל מי שמכיר את נקודת המחלוקת בשעה הזו יסכים לה. מה שצריך בשביל שהמשבר הזה ייפתר הוא רק שהצדדים יחליטו לפתור אותו.
מדובר במשבר מטומטם. אחד המטומטמים שידעה מדינת ישראל בדור האחרון. זאת מאחר שכל השחקנים במערכת הפוליטית יודעים היטב שמשבר חוק הגיוס הוא משבר מדומה שנסוב סביב חוק מדומה. פייק משבר על פייק חוק.
כל מי שקצת מכיר את המציאות הישראלית יודע היטב שחוק הגיוס לא נועד לגייס את החרדים. הזרם המרכזי של החברה החרדית ממילא לא יתגייס, עם החוק ובלעדיו, ומי מהם שכן התחילו קצת להתגייס יתגייסו גם הם עם החוק ובלעדיו.
את המשבר המדומה הזה יצר פסק דין של בית המשפט העליון, שגם הוא מתעסק בסוגיית גיוס החרדים כבר משנות ה-90, פסקי דין על פסקי דין, החלטות על החלטות, ועדיין הבחורים בישיבות חברון, פוניבז' ומיר יושבים בבית המדרש ולא חולמים לרגע להתגייס לצה"ל. בקיצור, משבר על כלום, על שקר וכזב.
2. מאחר שניתן לפתור את המשבר בעשר דקות, ועוד ישאר זמן לשתות כוס קפה, אין מנוס מהמסקנה שחוק הגיוס הוא לא הסיפור. אז מה כן הסיפור?
ההשערה הסבירה ביותר היא שליברמן הבין פתאום שבניגוד למה שהיה נראה ערב הבחירות, מסלול המילוט שנתניהו מארגן לעצמו מאישום פלילי בהחלט קורם עור וגידים. חוק החסינות הופך מספין למציאות, ובליכוד נחושים לא לאפשר את הדחת נתניהו כל עוד הוא מכהן. המשמעות מבחינתו של ליברמן היא שנגזר עליו עוד שנים רבות מאוד לעמוד בראשה של מפלגה מגזרית קטנה, לקבל תיק חשוב מאוד סביב שולחן הממשלה אבל להשפיע מעט מאוד על המדיניות שלה.
כל זה ממש לא נראה לליברמן, שלא מוכן להיכנס למסלול הזה ומעוניין לטרוף את הקלפים. הוא לא באמת יודע מה יצא כאשר יערבבו את הקלפים ויחלקו אותם מחדש, אבל הוא מקווה שהתוצאה תהיה כזו שלא תאפשר לנתניהו את מסלול המילוט שאותו הוא החל לבנות לעצמו.
3. ומה האינטרס של האדמו"ר מגור? שם הסיפור הרבה יותר פשוט להבנה וקשור לשינויים הפנימיים ברחוב החרדי. אגודת ישראל, הפלג החסידי של יהדות התורה, נחלשה בעקבות הבחירות המוניציפליות האחרונות. מחלוקת מנדטים של 60:40 מול דגל התורה ברשימה הארצית היא נאלצה לעבור לחלוקה של 50:50, מכה מאוד לא קלה בכנף.
אולם, האדמו"ר מגור מבין היטב שההתחזקות המספרית של דגל התורה היא לא בהכרח התחזקות פוליטית, וזאת משום שההנהגה הרוחנית של דגל התורה נמצאת כיום במשבר. ההנהגה הדו ראשית לא מתפקדת כמו שצריך, והתוצאה היא חלל מנהיגותי. לתוך החלל הזה מעוניין האדמו"ר מגור להיכנס, ועד כה הוא די מצליח.
מי שמוביל את עמדת יהדות התורה, ולמעשה בכך את עמדת כל הגוש החרדי, בסוגיית חוק הגיוס, הוא האדמו"ר מגור, פטרונו הרוחני של ליצמן. התוצאה היא מרחב גמישות מאוד קטן שניתן לדרג הפוליטי, שהגיע אמש, בקבלת פשרת נתניהו, לידי מיצוי. החרדים מבחינתם חשים שהם התפשרו כבר, וכדבריו של ליברמן, "לא עושים פשרה על פשרה".
4. אולם, כל החשבונות הללו לא מצדיקים הליכה לבחירות חוזרות. לא חשבונות ההנהגה של ליברמן ולא חשבונות ההנהגה של האדמו"ר מגור. מי שהצהירו לפני הבחירות על תמיכה בנתניהו לא יכולים למנוע מנתניהו להרכיב ממשלה. הליכה לבחירות חוזרות תייצר פגיעה אנושה באמון הציבור במערכת הפוליטית.
פוליטיקה שבה שאיפות הנהגה של שני אישים גוררות את המדינה לבחירות חוזרות תוך פחות מחודשיים אחרי שנבחרה כנסת חדשה היא פוליטיקה שיורקת בפרצופם של הבוחרים.
לא מדובר במצב שבו הבוחר לא אמר את דברו בצורה ברורה. במצב כזה, שבו נניח היה נוצר תיקו גושי, יש הצדקה אמתית ללכת לבחירות. בסיטואציה הנוכחית, הבוחר הישראלי הבהיר בדיוק באיזו ממשלה הוא מעוניין, ונציגיו גם הבטיחו לפעול להקמת ממשלה כזו בדיוק. לכן פיזור הכנסת זו פשוט יריקה בפרצופו של הציבור, וזלזול בכספו, בזמנו ובאמון שהוא נותן בנבחריו.
כל זה מצטרף לזחיחות בימין, שמשום מה מקבל כמובן מאליו את העובדה שהוא ינצח גם בבחירות חוזרות וירכיב את הממשלה הבאה. העניין הוא שבפוליטיקה שום דבר איננו מובן מאליו. בחירות חדשות בהחלט עשויות, גם אם לא בסבירות מאוד גבוהה, להעלות את השמאל לשלטון. האם ליברמן וליצמן יוכלו להסתכל לציבור בעיניים ביום שבני גנץ יושבע בכנסת לראש הממשלה?