אומרים שאביגדור ליברמן הוא הסחורה הפוליטית הכי חמה בשוק. הוא יכול לשבת עם הימין ולשרוף את השמאל, להתחבר עם השמאל ולפגוע באינטרס של הימין.
בבוקר מאיים על עזה, בערב מנהל מדיניות של נמושה. כשהפוליטיקה מאותתת על הלקאת ערביי ישראל הוא יתגולל על איימן עודה, כשהיא תוביל אותו להרס מפלגות הימין – הוא יעשה זאת בחדווה בלתי מוסתרת.
אבל בנושא אחד קשה להאשים אותו בחוסר עקביות: מלחמתו העיקשת בסטטוס קוו ובמיוחד בסוגיית הגיוס. תזכורת קצרה: כבר בשלהי ממשלת נתניהו השניה היה זה אביגדור ליברמן שהניף את הכורת על ראש הממשלה נתניהו כשסירב להאריך את חוק טל.
אהוד ברק, אז שר הביטחון, החל לגשש אצל השותפים, כשזיהה את הטונים הגבוהים של איווט ליברמן הוא התקשה להישאר בצד. הממשלה הזו שרדה חצי שנה נוספת עם הריקוד המוזר של שאול מופז, אולם בהמשך זה נגמר בדיוק באותה נקודה ועל אותו נושא.
בממשלה שבאה לאחר מכן היה זה איווט ליברמן שמנע מאיילת שקד, אז יו"ר הוועדה להסדרת חוק הגיוס של יאיר לפיד, לשלוף החוצה ברגע האחרון את הסנקציות הפליליות. בלילה האחרון לפני שהוועדה בראשות שקד הצביעה על החוק לקריאה שניה ושלישית, הצמיד ליברמן אקדח פוליטי לרקת נתניהו והבהיר לו כי אם יטרפד את הסנקציות הוא ימצא עצמו עם ערבוב פוליטי שיוביל לחילופי הנהגה. נתניהו נאלץ להתקפל.
תסריט זהה נרשם בקדנציה החולפת. הממשלה הקודמת נשענה בתחילת דרכה על 61 חברי כנסת שהעבירו חוק גיוס פרגמטי לחרדים. נתניהו ביקש לשבת בשלווה וצירף אליו את איווט ליברמן לאחר אישור החוק כדי לזכות בקדנציה מלאה. בוגי יעלון, האיש שהחרדים נשאו אליו עיניים כשר ביטחון, הפך בינתיים לאויבו המושבע של נתניהו ובית המשפט העליון בחר לבטל את החוק. ליברמן, כשר ביטחון חסר סמכויות ונטול השפעה, הגיח עם סכין בין השיניים והבטיח מלחמה. לא מול ארגון חמאס: מול ההנהגה החרדית.
לאורך מערכת הבחירות האחרונה חילל ליברמן את כל הפרות הקדושות לסיעות החרדיות. הוא תקף את ההתנהלות בסוגיית העבודות בשבת, ניסה לקדם חוקי גיור, החרדים נוהגים לעשות קמפיין על יאיר לפיד כדי לזכות בקולות הביתיים. אבל הלפיד האמיתי הוא אביגדור ליברמן. ההתבטאויות שלו נגד החרדים לאורך מערכת הבחירות האחרונות שמו בצל את כל אמירותיו של לפיד מאז בא לעולם. אני מניח שהמאמר האחרון שכתב ב'ידיעות' ביום שישי האחרון הצליח להדהים אפילו את יאיר לפיד.
כך שהתיאוריות סביב רצונו של ליברמן לערבב מחדש את קלפי המערכת הפוליטית כדי לנסות ולהסיט את נתניהו ממסלול החסינות אינן מופרכות. ליברמן אינו מסוגל עד היום לבלוע את הקמפיין שעשה נתניהו בציבור הרוסי בשבוע האחרון לפני הבחירות.
אבל כשמסתכלים על מכלול האירועים ההזויים שהובילו אותנו ליום הזה – צריך גם להבין את התמונה הרחבה. כי אם יש עיקרון אחד שליברמן קידש ועליו הוא מתהדר – הוא מלחמתו האישית בסטטוס קוו.
אם יש משהו שנתניהו מתחרט עליו הוא על שלא מיהר לסגור הסכם עם איווט ליברמן. כבר בתחילת המו"מ הקואליציוני שידר ליברמן חוסר עניין וטיפס על כל העצים הגבוהים. אבל נתניהו כמו נתניהו, בחר להתעסק בחסינות. כעת צריך נתניהו נס פוליטי כדי לחלץ את ליברמן מעצמו.